מטוס עליונות אווירית בשנות ה-70

זה ידוע שפנטום היה גולת הכותרת של חיל האויר והצי האמריקאי - מטוס עליונות אווירות האולטימטיבי מבחינת ארה"ב.

גם בחיל האוויר הישראלי הוא שיחק תפקיד מרכזי, אבל נראה שהוא מעולם לא נחשב למטוס עליונות אווירית אולטימטיבי אלה ראו בו מטוס תקיפה מעולה.

הרגשתי את זה כשקראתי את ספרו של רן (פקר) רונן.

גם כשאני מסתכל על רשימת ההפעלות של חיל האוויר הישראלי:

http://aces.safarikovi.org/victories/victories-israel.html

נראה שלפנטום יש מקום מכובד אבל ממש לא המוביל גם בתקופת מלחמת יום כיפור.

המיראז' והנשר מובילים שם ללא ספק.

גם אם ממשיכים להיסתכל קדימה ישראל המשיכה לפתח את כפיר כמטוס עליונות אווירית עד שהתפקיד עבר ל-F-15 ול-F-16.

זה ממש מעניין כי למעשה חשבתי שפנטום היה סוג של מטוס קרב אולטימטיבי לאותה תקופה אבל נראה שהוא לא.

הפאנטום היה הרבה יותר מתקדם מהמטוסים שנלחם מולם בזמנו:

מיג 17, מיג 19, ומיג 21.

היו לו טילי AIM-7 ומכ"מ מתקדם לתקופה שהקנו לו את היכולת להפיל את ירביו עוד לפני שיכלו לראות אותו.

בתקופה היו מגבלות די חמורות בשימוש בטילי AIM-7 במצב BVR , בעיקר בגלל החשש להפיל מטוס ידידותי, לא היה אז IFF מספיק מתקדם כדי שיוכל לזהות אם נעול על מטוס ידיד או אויב.

מבחינת ביצועי טיסה לפאנטום היה מעטפת טיסה שמטוסים כמו מיג 17 או 21 לא יכלו להתקרב אליו.
לעומת זאת מי שניסה להיכנס לקרב סיבובים עם מטוס כמו מיג 17 אכל אותה בגדול...

אם אינני טועה הפאנטום (בעיניי אחד המטוסים היפים ביותר אי פעם ) בכלל יועד להיות מטוס תקיפה ולא מטוס להשגת עליונות אווירית , כך שלא ממש נכון להסתכל עליו כאחד כזה.

האפ-4 פאנטום 2, הוא מטוס יירוט\תקיפה הפצצה.
ואהבו אותו מאוד בגלל קושר הנסיעת חימוש המאוד גדול שהיה לו.
וגם כמטוס יירוט, עם המכ"ם והטילי BVR.

אבל הוא לא דוגפייטר, המיגים פונים יותר טוב, יותר זריזים.

מעניין להסתכל על העובדה שלמרות שיש לו כושר נשיאת חימוש מעולה ויש לו ביצועים מרשימים ביותר.

אבל...

- AIM-7 היה טיל "זבל" שנכשל ב-50% מהמקרים (הכוונה פושט נפל כבול עץ) כך שלמשל אמריקאים תמיד ירו שניים כאלה כדי להבטיח משהו.
- צריך לזכור שהמכ"מ לא היה look-down-shoot-down אלא היה מוסגל לנעול על המטרה מול השמיים הנקיים בלבד כך שגם זה הגביל מאוד את השימוש שלו. במציאות אחוזי הפגיעה שלו היו רק כ-10%

הטילים השימושיים באמת, היו AIM-9 וכמובן השפריר 2 הישראלי שסיכויי הפגיעה הגיעו לכ-50%. כמובן גם להם היו מגבלות קריטיות כמו חוסר יכולת לעקוב אחרי מטרה שמתמרנת ביותר מ-2G.

כך או אחרת, אומנם F-4 היה מטוס מאוד מתקדם, הוא לא היה סוס קרבות האוויר בחיל האוויר ישראלי.

למשל סטטיסטיקת ההפלות של מלחמת יום הכיפורים:

Nesher 138
Mirage 110
F-4 92

שזה מאוד מעניין ומבציע שלמרות כל היכולות של פנטום חיל האוויר ישראלי לא ייעד אותו לעליונות אווירית.

אגב, יש הרבה השוואות, ו-MiG-21 נחשב מטוס דומה לפנטום ולמיראז'. זה היה אחד המטוסים המוצלחים ביותר, ולא פלא שעד היום רבים מהם ממשיכים לשרת בחילות אוויר רבים.

אולי המאמר הזה
ישפוך מעט אור על הגיון ההחלטה על הייעוד של הפאנטום, עוד בהגדרת הדרישות למטוס ובחיפוש מועמדים לפונקציה המאד ספציפית.
ייסתבר לך שח"א ועוד איך ייעד את הפאנטום לעליונות אווירית אבל בתפיסה המבצעית של חיל האוויר(ולמעשה של כל חיל אוויר).
בעמדת המטוס לקרבות אוויר ויירוט מטוסים באוויר לא היה חסר לח"א מטוסים מתאימים שהוכיחו עצמם. היה חסר כלי טייס "מומחה" בעמדת זה שמונע מהם להמריא 🤔 כלי עם טווח ארוך, אוויוניקה ואמצעי ניווט מתקדמים שמקנים למטוס יכולת להגיע בנתיב עוקף אל היעד, כושר נשיאת חימוש גבוה, מערכות שחרור חימוש אוויר-קרקע מתקדמות, שרידות גבוהה(גם בהיבט של יכולת להגן על עצמו או לנתק מגע), 2 מנועים מהווים ייתרון, וכו'-בקיצור היה חסר פאנטום בעמדה הזאת, ולא מיראז'.
מכאן חלוקת העבודה שהתבטאה במספר ההפלות. להערכתי במלחמה הבאה, תראה שהבזים ישיגו הרבה יותר הפלות מהרעמים, או הברקים מהסופות... 😛 , כל שחקן יוביל במגרש שלו באופן טבעי, ולא שמטוסי התקיפה הוורסטילים לא יודעים להפיל בקרבות אוויר מן הסתם(בפרט עם טייסי קרב ישראליים), אבל הם כבדים יותר ומתמרנים פחות טוב, פחות או יותר אותו סיפור כמו הפאנטום.
אגב, אתה לא יכול לקחת את האמריקאים כנקודת ייחוס, הם הפעילו F-105 ואינטרודרים(A-6) לתקיפה והשתמשו בפאנטומים ליירוט וסיוע צמוד. לנו לא הייתה הפריבילגיה הזאת. והתאמנו את הפאנטום לצרכים הספציפיים שלנו.