חיים של כלב

(כתבתי את הפוסט הזה בפייסבוק לפני כמה ימים. חשבתי לשתף אתכם כי אני לא מפסיק לחשוב עליו.)

כשהכרתי את רוני ונפגשנו אצלה בפעם הראשונה - ראיתי שאני לא הגבר היחיד בחייה. גם אתה היית שם. בהתחלה לא היה בננו "קליק" ורבנו על תשומת הלב של רוני. אני הייתי מציק , אתה היית נושך.אני הייתי כועס אתה היית מקיא באמצע השטיח... אבל , ברור שהכל היה מאהבה.
15 שנים אתה איתנו ואף פעם לא היה משעמם.
אני זוכר שהיית מוציא אותי בלילות גשומים בשעות מטורפות (הכי כיף היה לך בין 3-4 לפנות בוקר) . וכך . הייתי הולך איתך כמו איזה הומלס ומתחנן לכוחות השמים שיקרה נס וכבר תעשה את שאתה צריך לעשות. היית נכנס לשלוליות ,לבוץ ולמה לא. היית מחפש את המקום המושלם. למה לא יכלת פשוט לעשות וזהו... ?! עד שסוף סוף אתה בוחר את המיקום האידיאלי (משקיעים בבורסה פחות סלקטיביים בהשקעות שלהם) אתה עושה כמה סיבובים סביב עצמך... קצת קדימה.. קצת אחורה (fine tuninig before you let the bomb go) אני כבר באמצע תפילת הגומל... ואז איזה שקית עפה נתקעת לך בבטן ואז... mission aborted מתחילים את הריטואל שוב... בההה.... הוכחת שאתה יכול ממש לעצבן. כמה פעמים היית חייב להקיא על המצעים החדשים והמכובסים ?! אין עוד מקומות בבית ?! כמה פעמים היית נמלט מכלב שרוצה לפרק אותך ורץ אליי... וכשאני הייתי יוצא היית רץ לכלב בקטע של "בוא נראה אותך עכשיו יא כלב ! " הוכחת לעולם שלבור הזה . שנקרא מערכת העיכול של הכלב אכן יש תחתית. אמנם עמוקה מאוד אבל היא קיימת...
והכי חשוב:
היית חבר שאף פעם לא כעס עליי. שהיה סולח על הכל. שהאהבה שלך למשפחה הייתה ללא תנאים.
כמו כל אורגניזם חי. הזמן עשה את שלו... מכלב פעלתן ומתרוצץ הפכת לבטלן ומדוכא שכל הזמן רובץ.
שכנענו את עצמנו שכל עוד "הכלב מקשקש בזנב" אז הוא שמח ויישאר איתנו. למרות הקשיים. עוד חצי שנה עברה . הרגליים והידיים לא משתפות איתך פעולה. למרות שרואים שאתה ממש מנסה.
כשהגעת למצב שכל מגע כואב לך ושאתה פוחד להיות במגע כלשהו - הבנתי שאתה כבר רוצה ללכת. יחסית קל לומר את זה עכשיו מכיוון שזה כבר נעשה: כטובה אחרונה הרדמנו אותך אחרי שנפרדנו.
אני כבר חושב להביא כלב אחר לבית. לא כדי שיחליף את מקומך. אלא שישלים את החסר בלתת ולקבל עבור כולנו . שייצר עבורך המשכיות רוחנית או משהו כזה...
עכשיו אנשים שלא מבינים עניין יביאו טיעון לוגי ויאמרו "למה לעזאזל אתה צריך את זה שוב ?! "
והתשובה מוכנה: כי יש רק סוג אחד של חבר בעולם שבוחר בך ברגע שבחרת בו. והוא אף פעם לא יוותר עליך. גם אם ויתרת עליו ממזמן...

נתגעגע.

וואי איזה צמרמורת.
לא יכול להבין איך אפשר להתמודד עם רגע כזה.
רק מחכה כל ערב לחזור לכלבה שלי ולראות את האושר שלה שאני מגיע.
הקרציות שלה בכל בוקר שאני יוציא אותה לטיול לפני שבכלל יצאתי מהמיטה.
הקישקוש בזנב שמשחקים איתה.
האהבה שהיא נותת שרק מלטפים והחיוך הזה שלא יורד לה מהפנים.

וואי לא יכול לחשוב על הרגע שלונה תלך מימני
לא אחת חשבתי על להביא חבר נוסף רק בשביל שיגיע היום הריסוק יהיה יותר קל.

כ"כ מבין אותך ולליבך

יש לי דמעות בעניים.... ENOUGH SAID.... 🙁

מדהים ! וכמה אני חושש מהיום שהכלב שלי שכבר בן 10 יגיע לימים הקשים ..... כשאני חושב עליו כשלקחנו אותו שהיה גור

כדתי,כמה ליכסוני עיניים מהשכנים והחברים הדתיים שלי. "יש לך כלב?? בבית?? זה טמא"
הוא מלכלך
מסמן בכל מקום
גונב מהפח
משיל שיער
אבל כשהוא כל ערב שוכב ליד הפדלים כשאני במחשב, והראש שלו על הרגל שלי, העיניים הגדולות והעגולות שלו מלאוות תבונה, יללות השמחה כשאני מגיע הביתה, והמבט הנוגה כשאני יוצא. מטורף עליו.
משתתף בכאב האמיתי שלכם.

ואו ניר, סיטואציה קשה בטרוף! באמת באמת משתתף בצערכם... זה שקול ללאבד בן משפחה.

להביא כלב אחר זו כנראה החלטה נכונה אבל כלל לא פשוטה.
לי יש שתי כלבות בנות שמונה, אני חרד מהיום הזה שהן לא יהיו.... אבל ברור שהוא יגיע...

מקסים.

נראה לי שהוא קורא את אהבתך אליו מלמעלה ובדיוק נמצא בסיבוב האחרון במקום המושלם שבחר להיום כדי לסיים את היום כמו שצריך.

היי

האם אתה שוקל לעמץ חבר חדש לבית?