השאלה המרכזית, היא איך אנחנו שמגיעים לכמעט כל מבוקש ברצועת עזה. לא מצליחים להגיע למבוקש הגדול מכולם שיושב חטוף ליד הבית במשך 5 וחצי שנים.
אולי בגלל שצה"ל ויתר עליו מהר מדי והזדכה עליו אצל השב"כ. כבר פורסם ע"י אל"מ(מיל) רונן כהן על כך שלא היה פרוייקט או צוות בצה"ל שהיה אחראי לעניין מציאת וחילוץ שליט. "הכל היה על השב"כ" ועכשיו הכי נוח לבוא בטענות לשב"כ. לא רק לשב"כ יש יכולת הבאת מודיעין איכותי.
מי שיקרא את הדו"ח של גיורא איילנד, ואת הדברים שהוסיף לאחר מכן, ישאל גם הוא את השאלות.
חברו כאן 2 טראומות כנראה, טראומת נחשון וקסמן וטראומת מלחמת לבנון השנייה.
טראומת נחשון וקסמן להורדת רף הפיזיביליות("אפשריות"
😉 של מבצע. במקרה ובסופו של דבר כן היה מודיעין.
וטראומת מלחמת לבנון השנייה להורדת רף הצבת מטרות מבצע, במקרה והיה ניתן להגדיר את מבצע "עופרת יצוקה" כמסגרת שבמהלכה ניתן להעמיק איסוף מודיעין או לבצע בפועל חיפוש אחר שליט. כולם נזהרו מלהגדיר את החזרת שליט כאחד מיעדי המבצע. אחרי שאולמרט הציב כמטרה למלחמת לבנון השניה: החזרת רגב וגולדוואסר. ומה שלא מוגדר כיעד למבצע לא ממוקד בו מאמץ בפני עצמו..
לדעתי נקודת השפל אינה בגלל ששוחררו רוצחים, אלא בגלל שהחמאס גבר בגדול על המודיעין והמבצעים של צה"ל.
בהתאם למסורת החוכמה שבדיעבד, כמו מבצע בניית צוותי התחקור שהקים חלוץ בסיום המלחמה. ביולי השנה אחרי קרוב ל-חמש שנות שבי, הקים הרמטכ"ל גנץ צוות לבחינה מחודשת של הטיפול בפרשת שליט ובראשו עומד המתאים ביותר כנראה, אל"מ(מיל'
😉 ליאור לוטן, לשעבר ראש מחלקת השבויים והנעדרים באמ"ן ומי שהיה מפקד הצוות הפורץ השני(בנוסף לזה של ניר פורז) במבצע לשחרור נחשון וקסמן שנפצע במבצע וזכה בצל"ש על חלקו במבצע.
אני דווקא פחות מוטרד ופחות רואה שחורות בעניין שחרור הרוצחים. אם ראשי מנגנוני הבטחון אישרו את העסקה, אני סומך עליהם. הכי קל להגיד לא ולא על כל דבר. ושיטת ה"תמיד להגיד לא" נקראת בשפה פשוטה כסת"ח.
היה עדיף להימנע, אבל אם כבר זה היה המחיר, אז ייצרו מנגנוני הגנה סבירים, כולל הגירושים, ההגבלות שהוטלו על המשוחררים, ושחרור ישראל ממחוייבות אי פגיעה בהם אם יידרש.
ואגב נסיון החטיפה הבא לא יבוא דוקא בגלל עסקת שליט החריגה. נסיון החטיפה הבא כבר ארע ולפני העסקה(האירוע הרחב בכביש 12 ליד אילת היה כפי הנראה מיועד להביא בסופו לחטיפה).
זו נקודת תורפה ישראלית, ולא רק ישראל יודעת לנצל נקודות תורפה.
זו גם נקודת חוזקה של ישראל שלא היינו רוצים לחיות במדינה בלי ערך ערבות הדדית ומחוייבות לא להשאיר מאחורינו חיילים בשטח אויב. (כמו שקרה בלהט הקרב בסולטן יעקוב, באירוע מדחת יוסף בקבר יוסף בשכם, ובמקרה רון ארד). ישראל לא תעמוד בעוד מקרי רון ארד, בוודאי לא כתוצאה ממדיניות וחקיקה.
בכל מקרה, היה מאד משמח, לראות את השחרור של גלעד שליט ועוד במצב סביר מאד, הרבה מעבר למצופה.
מולי