טילים מונחים

כן... זה ממש לא נכון להגיד שהמכ"ם הופיע רק לאחר מלה"ע ה-II.
מכ"מים קרקעיים עברו טבילות אש ראשונות בתחילת המלחמה. רשת המכמ"ים לחופי בריטניה הייתה בעלת תפקיד מכריע בקרב על בריטניה (עדיין רק 40-41!!!) והייתה מרכיב חשוב בהצלחת הבריטים בבלימת המתקפה הגרמנית. מכמ"ים אוויריים נכנסו בסביבות 43 בתפקידי יירוט לילי ונצ"ל, תחום שבו שינו לגמרי את התמונה לטובת בעלות הברית. וכמובן, כמו שרז כתב, נעשה שימוש בנ"מ מונחה מכ"ם (מערכת אחרת השתמשה בקול - בדומה לסונאר) להכוונת כלי נ"מ במזג אוויר גרוע.

תרומתי הצנועה- ידוע לי על דגם של P-47 שהותקן בזנבו מכ"מ פשוט שהודיע לטייס (בעזרת הדלקת נורה אדומה בלבד) על נוכחות מטוס מאחוריו.

דן- איך בדיוק מכ"מ עוזר בגילוי צוללות?

זה לא סונר שמגלה צוללות?

המכ"ם אינו יכול לגלות צוללות.

מאיפה הגעתם לזה שדן אמר שמכ"ם מגלה צוללות? 🤔
כל מה שהוא אמר שלאורך חופי בריטניה הוצבו מכ"מים... זה לא אומר שהמכ"מים הוצבו שם כדי לחפש צוללות 🤔 אלא כדי לחפש מטוסים המתקרבים לחופי בריטניה (שהיא אי מן הסתם)....

כמו כן הוא אמר שהייתה מערכת שעבדה על גלי קול בדומה לסונאר כדי להפעיל מערכות נ"מ... גם כאן לא כדי למצוא צוללות... ➡️

"מכמ"ים אוויריים נכנסו בסביבות 43 בתפקידי יירוט לילי ונצ"ל, "
נצ"ל=נגד-צוללות.

אני חושב שגם מכ"מים יכולים לקלוט צוללות...אם אני לא טועה מכמים קולטים כל דבר מטכתי ,שזה אומר גם צוללות...

נצ"ל = נגד צוללות.

למכ"ם אכן יכולת מוגבלת מאוד באיתור צוללות מתחת לפני מים. ובכל זאת הוא שימש ללוחמת נצ"ל:

הצוללות בתקופה הזאת, פרט לדגמים האחרונים של הצוללות הגרמניות, היו צוללות דיזל חסרות שנורקל, בעלות זמן שהיה נמוך מתחת למים. כלומר, הצוללת חייבת לעלות במלואה (לא יכלה לקבל אוויר דרך שנורקל) לפני השטח כדי שתוכל להפעיל את מנועי הדיזל שמטעינים את המצברים שעליהם היא פועלת מתחת למים וכדי לחדש אספקת חמצן. הפעולה הזאת נעשית לעתים תכופות מספיק ולמשך מספיק זמן, כדי לסכן את הצוללת. בנוסף, הצוללות בתקופה זו היו מהירות יותר על פני המים, כשהן פועלות על מנועי דיזל, מאשר מתחת לפני המים, כשהן פועלות על מנועים חשמליים שניזונים ממצברים. סביר שמפקד צוללת שרצה לחצות מרחק גדול בזמן מינימלי, ביצע זאת על פני המים ולא בצלילה. סיבות נוספות לעליה לפני השטח: תקשורת, ניווט וכו'.

כשהצוללת נמצאת על פני השטח היא יוצרת חתימת מכ"ם בדיוק כמו ספינה. הבריטים השתמשו במטוסים שחיפשו צוללות באמצעות מכ"ם. במידה והצליחו למצוא צוללת על פני השטח היו טסים מיד אליה ותוקפים אותה בחימוש א"ק סטנדרטי. במידה והצוללת צללה במהלך ההתקפה, ניתן היה לתקוף אותה במטעני עומק (פצצות בעלות מרעום לחץ - מתפוצצות ברגע שהן שוקעות לעומק שנקבע מראש). אם הצוללת לא הושמדה בהתקפה הראשונית יש סיכוי שהיא נפגעה מספיק כדי לשלול ממנה את היכולת לצלול או לנוע בכלל, ואז ניתן לזמן אל המקום כוחות ימיים/אוויריים אחרים.

אין ספק שהצוללות הגרמניות חטפו ממש חזק ,היה קשה לשרוד משימה , אם אני לא טועה על כל ספינה בריטית שטבעה , גם צוללת גרמנית טבעה...

חחח איך הגענו מטילים באיליושין לצוללות???

טוב לחזור קצת לנושא:
לטילים אין שום הנחייה אוטומטית, הכל ידני, הטייס שלט על הטיל והפקודות עברו לכנפיים שלו, היה לו נור שבער שאיפשר לטייס לראות אותו מרחוק ולנסות לנווט אותו עד המטוס.
היעוד שלו היה להפיל מפציצים שטסים יחסית ישר ולאט ולכן כל מה שהטייס צריך לעשות זה לשמור ששהטיל תמיד יהיה בינו לבין המטוס וככה הוא היה פוגע.
צריך לציין שהיה לו מראום קירבה שהיה מכוון לרעש של המנועים של המפציצים וכאשר הוא זיהה שינוי תדר בצליל (לקרוא על אפקט הדופלר) הטיל ידע שהוא נמצא קרוב למטוס והתפוצץ.
הטיל לא הפך להיות מבצעי אבל כן עבר שלבי ניסוי, גילו שהיה קשה מדי בשביל טייס קרב לטוס ולהפעיל את הטיל בו זמנית והיה כוונה להפעיל אותו ממפציצים גרמניים.
הם גם עברו על דור חדש יותר שהיה אמור להיות מונחה צליל אך המלחמה הסתיימה לפני.

לגבי הגילוי בעזרת קול, אז מערכת גילוי כזה הופעל כבר במלחמת עולם הראשונה בעיקר לגלות ספינות, במלחמת עולם השנייה השתמשו בהם לגילוי מטוסים והכוונת נ"מ.
הם לא עבדו ממש כמו סונאר כי הם לא שידרו שום דבר אלא רק הקשיבו לרעש שהמטוסים (או ספינות) עצמם יצרו.
אם כבר הם יותר דומות לחלק הפסיבי של הסונאר שקלט את הרעשים מהצוללות/ספינות.
הנה קישור לכמה תמונות יפות של מערכות כאלה.

רק סטיה אחרונה מהנושא - סונאר לאו דווקא מתייחס למערכת אקטיבית. קיימות גם מערכות סונאר פסיביות - עליהן בעצם מתבסס רוב מערך החיישנים של צוללות מודרניות.

אוקיי בואו נעשה טיפה סדר

הטילים הללו,כפי שהוזכר,הם ה Ruhrstahl/Kramer X-4
אלו הם טילי האויר-אויר המונחים הראשונים בעולם.
הטיל הונחה ע"י שני חוטי תיל דקים,שנמתחו פיזית בין המטוס המשגר לטיל.
בקוקפיט הייתה מן סוג של ידית (לא באמת סטיק),שבעזרתה הטייס ניהג את הטיל מרחוק,תוך הסתמכות על להבת המנוע כאינדיקציה של כיוון וטווח.
החסרונות של המערכת הזו היא אי-היכולת של המטוס המשגר לתמרן לאחר ששיגר את הטיל.
זאת מאחר שהמטוס מחובר פיזית לטיל,וכל תמרון יקרע את תילי ההנחייה והטיל יאבד את השליטה.
בנוסף,הטייס חייב לנהג את הטיל לכל אורך מעופו,מרגע השיגור את פגיעתו במטרה.
בגלל זה,הטייס חייב לשמור על טיסה מאוזנת וישרה,ולשמור על קשר עין רציף עם המטרה.
בנוסף על כך,המטוס,שהוא לא מתמרן,מהווה מטרה נוחה מאוד הן לתותחנים על המפציצים והן למטוסי הקרב המלווים אותם.

הטיל השתמש במרעום אקוסטי,המצאה די מתקדמת וחלוצית בזמנו.
זה אומר שהטיל התפוצץ ברגע שמרועומו "שמע" את קול המנוע של מטרתו.

הטיל נוסה לראשונה ממטוס FW-190ב-11 באוגוסט 1944,ובהמשך התקינו אותו גם על ה JU-88 (ראו לינק מצורף)
טיסות ניסוי נוספות התבעו מ Me-262 ,כשהטילים תלויים חיצונית לפיילוני המנועים.
טיסות אלו נועדו לבחון נשיאה בלבד ובאף אחת מהן לא שוגר טיל חי.

קישור לפרטים נוספים+תמונות
http://www.luft46.com/missile/x-4.html


למעלה מ 1300 טילים כאלו נבנו עד סוף המלחמה,אבל לא היה אפשר להכניסם לשירות עקב אי-הגעתם של המנועים המתאימים להם.
המנועים נבנו ע"י BMW ,והמפעל המייצר אותם נפגע קשה ממתקפה אוירית,כך שייצור המנועים למעשה נפסק לחלוטין.

דינגו תודה רבה אחי!