137 חברים מחוברים
5 בשיחה קולית כעת
הצטרפו עכשיו
חדרי שיחה פעילים: voice 5 H H I L X
בית פורומים אי אל 2 MARIANAS 1944. משימה 9. Martefi - סיכום טיסה.
דיון

MARIANAS 1944. משימה 9. Martefi - סיכום טיסה.

17 הודעות 1,978 צפיות לפני 14 שנים
#1 · לפני 14 שנים
שלב א': המראה – איסוף מבנה – איתור נושא מטוסים – פטרול מעל אונית תובלה – פקודה להתקדם אל אי אגויג'אן.

המראה, איסוף מבנה.
#6 · לפני 14 שנים
שלב שני – תקיפת מטרות קרקע באי אגויג'אן.

הייתי רוצה להעיר כאן כמה הערות.

1. ניגשנו אל המטרה בגובה יתר – כ- 4000. גובה כזה מתאים לצלילה אנכית – מה שלא התכוונו לעשות, או כאשר חוששים למטוסי אויב – גם כן – דוח מהמכ''ם אמר כי אין מטוסי אויב בטווח הישג. (אגב, גם במקרה הזה כדאי שכל הקבוצה יירד ל- 1500- 2000 בצורה מתאומת, תוך כדי שמירה על המבנה במטיסה.
2. מפקד הקבוצה IAF Phantom הנמיך גובהה לצורך איתור וזיהוי מטרות כאשר שאר הקבוצה קיבלו פקודה להישאר בגיחה למעלה. אולי כדאי לשקול שיטה אחרת, כי פה אני אוכל להצביע על כמה נקודות תורפה, כגון: על הסייר מתרכזת כל האש של נ''ם בזמן ששאר הקבוצה נמצאים בניתוק ממנו ולא יכולים לנצל את המצב ולהתקיף בזמן שהסייר משך אליו כל אש נ''ם. כתוצאה מכך IAF Phantom ספג פגיעות. לדעתי עדיף להשתמש בשיטה של התקפה מתאומת בכוחות כל המבנה (בלי נדר אתאר אותה בנפרד).
3. לא היה תיאום בתקיפות – כל אחד מתקיף ברגע שנראה לו נוח, לא מבקש אישור תקיפה – גם לא מודיע כי הוא נכנס לצלילת תקיפה, גם לא היה דוח על פגיעות. (אולי בגלל ש לא היו פגיעות - ?)
4. כאשר מוצבת מטרת תקיפת קרקע מאד חשוב להגדיר מספר דברים.
האם אנחנו הולכים "לגהץ" את המטרה – או רק להיפטר מהפצצות?
האם אנחנו ראשית כל מנקים נ''ם ואחר כך בעין מפרע מחסלים את המטרות, או שאין לנו את האפשרות הזאת (בגלל שנ''ם חזק מידי ו/או בגלל קרבת האוייב) ועלינו לרכז את הגיעות במטרות ולא לתקוף נ''ם כלל?
האם העדיפות הוא "תמות, אבל תשמיד" או שהעדיפות היא שמירה על שלמות המטוסים?

5. אנחנו התעסקנו עם המטרה הזאת יותר מידי זמן. לדעתי – אפשר לצמצם לפחות פי-3 בלי לפגוע באיכות המתקפה.


מטוס בודד מתקיף את המטרה. סוללות נ''ם טרם חוסלו ואין מי שמושך אליו את האש שלהם.
#7 · לפני 14 שנים
הדקה 27.0 "מבקש אישור לתקוף!" – אותי לימדו כי חובה לבקש אישור והמוביל חייב לתזמן ולתאם את עבודת כל הצוות – אחרת עלולים לקרות המון דברים – החל מהתנגשות שני מטוסים בתקיפת המטרה – ואילך. מינימום שבמינימום – התקיפה תהיה פחות יעילה ממה שאפשר היה להשיג.
😱AdI/AAAAAAAABlM/VdEW9_RfUZo/s982/27-0.jpg" loading="lazy" alt="" class="pf-postimg">
התמונה מחייבת כמה הסברים:
1. אתם רואים מטוס מתקיף. הירי מתבצע מהמרחק של כ-1000 מ'. לא ניתן לפגוע במטרה ממרכח כזה.
2. יש לחלק את המתקפה לשני שלבים: שלב ראשון – נתיב כניסה ושלב שני נתיב תקיפה. למה? מסיבה אחת פשוטה – הנ''ם הוא נח, והמטוס הוא נע. יתרונות וחסרונות לזה ולזה. למישנע – קל לטווח, אך גם בקלות מטווחים אותו – ולהפך. לכן – כאשר אני מתביית ישר על הנ''ם – היתרון כולו שלו – אני כלפיו דבר שלא נע, גם הוא כלפי. אבל האמת היא – אני בתנוע, קשה לי לכוון. גם דיוק כל המערכות כאשר הם במטוס נופל מהדיוק של אותם המערכות כאשר הם על הקרקע ולא מוגבלים בדרישות צימצום משקל וגודל. תסיקו את המסקנות.
לכן עלי לצמצם ככל שניתן את הזמן בו אני נמצא במצב שבו היתרון לניים, וכמה שיותר להאריך את מצב בו אני עולה עליו בכול – אני מטרה נעה בטרוורז שלו – ז.א. בזווית 90 מעלות. קשה לפגוע בי. (הבעיה היחידה היא זאת, שבמצב כזה גם אני לא יכול לפגוע, לכן עתיד אני בסופו של דבר לפנות לנתיב תקיפה- שבו היתרון כולו של נ''ם – ולהסתכן על מנת לפגוע).

3. לאור הנאמר עלי להגיע לנקודה שבה אני יכול להיכנס לנתיב כניסה – דהיינו לנתיב שעובר בנזווית 90 מעלות (פחות ויותר) כלפי המטרה – לכן קשה לפגוע בי, אבל קל לי לזהות את הרגע בו אני נכנס לתקיפת מטרה – נתיב קרבי. המאפינים של אותה נקודה הם מאד פשוטים – משם יש לי מספיק (אבל לא יותר מיד) זמן על מנת להתביית במטרה ולפגוע בה, יש לי את הגובה הדרוש עבור זה וגם המרחק למטרה הוא סביר – לא יותר מידי רחוק ולא יותר מידי קרוב.
4. באותה נקודה אני מבקש אישור תקיפה ומקבל אותו ונכנס לתקיפה, או לא מקבל, ו ממשיך בסיבוב. (זה דומה מאד לבקשת אישור נחיתה ממגדל הבקרה).
5. בטיסה שלנו יש גובה יתר – על כך כבר דובר. יש גם מרחק רב בין המטוסים, יש חוסר תיאום – לפחות אני לא ידעתי מה עושים עמיתי ומה ישנה כניסתי לתקיפה (עם בכלל) דהיינו הרגשתי כמטוס בודד ולא כחלק מהצוות.
6. עוד הערה – כאן אני בחרתי נתיב תקיפה (ובהתאם – גם נתיב כניסה) בצורה כזאת שנ''ם וסוללת החוף יהיו באותו קו – כך שאוכל או שלהתקיף את שניהם תוך גיחה 1, או לפחות להחליט תוך כדי כניסה – באיזה מטרה בדיוק אני בוחר. מאחר שלא עד הסוף לא נתקבלה שום הוראה בענייין האם קודם לנקות נ''ם ולאחר מכן להתרכז על המטרה, או שלפעול לפי שיטה "פגע וברח" – בחרתי (אולי זאת הייתה טעות) לנקות נ''ם קודם. ולצורך זה להשתמש בפצצה. כדאי שהמפקד יחליט – כי בסוף כפי שהבנתי כל המבנה הצליח להשמיד סוללת נ''ם אחד מתוך 2 ולא הצליח לפגוע במטרה. אז מה עשינו? לשם מה הייתו שם? לשם מה איבד מיכה את השליטה במטוס שלו?
7. המינוח "נתיב כניסה", "נתיב תקיפה" – הם תרגום מרוסית. אודה למישיעזור לי למצוא את המינוח העברי הנכון (לשם כך יש לשאול טייס קרבי ישראלי – אני לא מכיר כזה – מכיר רוסיים או אמריקאיים).
נערך לאחרונה: לפני 14 שנים
#9 · לפני 14 שנים

כאן רואים כי דיוק הטלת הפצצות היא לא ממש. – כ-150 מטר איחור. זאת חלקית בגלל הגירסה 4.10 שבה חייבים להטיל פצצות מעל גובה 100 מטר (בגירסה 4.11 הם יתקנו את זה – יהיה ניתן לבחור באפשרות "פיצוץ בגובה נמוך עם עיכוב 10 או 22 שניות). אבל עוצמת הפצצה – 500 LB – כ'- 240 ק''ג, וגם חוסר מיגון סוללת נ''ם – עושים את שלהם.
נערך לאחרונה: לפני 14 שנים · 2 עריכות
#10 · לפני 14 שנים
תקיפת אתר נ''ם מס'2. צלילה תלולה – כך יותר קל לפגוע, מרחק מינימלי. הצרה היחידה – לא להתנגש בקרקע. (הספקתי לצאת ברגע האחרון). הסוללה לא הושמדה.
#11 · לפני 14 שנים
שלב שלישי – חזרה אל הפטרול מעל האוניה, תקיפת מפציצים.

#12 · לפני 14 שנים
שלב רביעי – פקודה להתקדם אל האי Tinian שם מתנהל קרב אויירי מול כוח אויין גדול
זיהיתי מבנה של 3 מטוסים, הצלחתי להתקרב בלי שיבחינו בי, התקפתי בציב אידיאלי והצלחתי להכשיל את המשימה!
#14 · לפני 14 שנים


הסוף המר - לאחר שהצלחתי לגרום לרק דליפה קלה של דלק נטרפתי על ידי מטוס האויב. ההוא אבילו לא מצא לנכון להיפטר מהנרתיק של הדלק והפצצה! אילו הייתי יפני (טוב שאני לא) הייתי חייב להתאבד מרוב בושה.

רוצים להגיב?

התחברו כדי להוסיף תגובה לדיון, או הצטרפו לדיסקורד לדיון חי.