תוספת אחרונה, ושימושית למדי:
פנייה סטנדרטית (rate 1): איך נבצע באופן הכי נוח בלי לרוץ ולרדוף אחרי הכנפיים של המטוס במד שיעור פניה והחלקה?
הדרך הנכונה לעשות את זה היא לחשב זווית הטייה לפניה סטנדרטית על פי מהירותינו ולטוס בהטייה הזאת לפי סימוני זווית הטייה באופק המלאכותי:
הנוסחה היא מהירות חלקי 10 ועוד 7. למשל נכנסת לריתוק ב-120, נחשב: 12+7=19 כלומר נשתדל לשמור על כמעט 20 מעלות הטייה:
הרבה יותר קל לשמור על זווית הטייה לפי מד זווית ההטייה באופק המלאכותי. אתה גם מסתכל רוב הזמן עליו בזמן סריקת מכשירים.
למשל נבחן את הכניסה לריתוק:
נכנסת במהירות 120 פחות או יותר, לפי החישוב היית צריך להיות בזווית הטייה של כמעט 20 מעלות.
בפועל רואים שהיית ב-25 מעלות הטייה(בין קו ה-20 לקו ה-30)[מסומן בחץ כחול], אפשר לראות גם במד שיעור הפנייה והחלקה(על כנפי המטוס) אוברשוט קטן[מסומן בריבוע אדום]. אם היית שומר את הסימן על הקו השני(20) היית מתיישב מייד על הזווית המתאימה ושומר בקלות על זווית הטייה קבועה ומתאימה לקצב פנייה של פנייה סטנדרטית.
המסר הוא שהרבה יותר קל לשמור על הטייה מתאימה לפנייה סטנדרטית(3 מעלות לשניה) בעזרת מד ההטייה שבאופק המלאכותי מאשר בעזרת רדיפה אחר כנפי המטוס במחוון.
מקווה שלמדת מעט מהדיון שפתחת, התקדמת יפה מאז ימי ה-CVFR .
עריכה:
כלל האצבע לחישוב זווית ההטייה לקבלת קצב פנייה סטנדרטי היותר נכון הוא חלוקה ב-10(הורדת 0) של המהירות ועוד חצי המהירות. הכלל שנתתי של חלוקה ב-10(הורדת 0) ועוד 7 נותן קרוב טוב ופשוט למהירויות עד 180 קשר, ונהוג בד"כ להשתמש בקירוב של כלל האצבע(הורדת 0 ועוד 7).
לדוגמא: עבור כניסה לפניה ב-120
לפי הכלל המדוייק נחשב: 12+6=18 מעלות.
לפי הכלל המקורב נחשב: 12+7=19 מעלות
כמעט אותו דבר.
אם ניכנס ב-180 קשר
לפי הכלל המדוייק נחשב: 18+9=27 מעלות.
לפי הכלל המקורב נחשב: 28+7=25 מעלות.
שוב כמעט אותו דבר.
אפשר גם לחשב ל-80 או 70 ושוב נקבל קרוב טוב.
מאחר ואת הזווית נוכל למדוד רק ברזולוציה של כ-5 מעלות על לוח שנתות ההטייה של האופק המלאכותי אזי ניתן להסתפק בקרוב של תוספת 7 במקום חצי המהירות.
מולי
נערך לאחרונה: לפני 14 שנים · 6 עריכות