#1
·
לפני 15 שנים
אהלן חברים.
עלה לי בראש, העניין הבא.
אתם שמים לב, איך העולם דומה היום יותר מתמיד לתקופה שלפני גרמניה הנאצית, לפני מלח"ע II?
איראן, היא גרמניה לצורך סיפורינו, מתחזקת ומתחמשת, למרות שכל העולם רואה בזה איום.
העולם, שידע מלחמות ושבע מהן כבר, לא שש אלי קרב. אם נחזור לשנות ה30' המאוחרות, נגלה שזה היה גם המצב עם גרמניה הנאצית. בעוד צ'רצ'יל צועק "לא, אל תפייסו את גרמניה, היא בלתי ניתנת לפיוס! תקפו אותה ותסיימו עם זה", צ'מברליין ושאר המנהגים מחליטים על מדיניות לגבי גרמניה - היא מדיניות הפיוס.
במדיניות זו, בעצם אומרות המעצמות "אנחנו לא רוצים עימותים עם הרוגים. ננסה לפנות אליהם בדרך דיפלומטית"
השיגאה הקשה של המדיניות, זה העיוורון של המנהיגים, וחוסר ההבנה שלהם במנטאליות של היטלר, שרצה לא פחות מאת העולם.
היטלר פרסם את מסמך הכוונות של הרייך, שבעצם מדבר על שליטה באירופה, מחיקת היהודים הכושים הצוענים המפגרים הנכים וכל מי שהיה חריג בעיניו. והעולם שתק. כשהיטלר השתלט על חבל ארץ בצ'כוסלובקיה, העולם העדיף לתת לו חבל ארץ זה, רק שלא תפתח מלחמה.
ואיך זה בעצם קשור אלינו היום?
איראן מפרסמת ברבים שברצונה להקים מעצמה מוסלמית איזורית, ולהחזיר את המוסלמים לתקופת הזהב בה שלטו באיזור.
הם דואגים להכריז שבכוונתם למחוק את מדינת ישראל מהמפה, ולהיפטר מהשטן, הלא הוא אמריקה. בשביל לעשות את זה, הם מפתחים צבא, ופצצת אטום.
והעולם? שוב חוזר למדיניות הפיוס שלו, אותה מדיניות שנכשלה כל פעם בעבר[תחשבו רק אם מדיניות זו הייתה מופעלת במלחמה הקרה ע"י האמריקאים במקום לפתוח מאזן אימה. איפה היינו היום?]. העולם אמנם מטיל סנקציות, אך הוא מעדיף לשתוק ולחתור לכיוון דיפלומטי עם איראן, לא להילחם בה אלא לנסות לחתום על הסכמים.
והרי, כמו הסכם אי ההתקפה של גרמניה עם פולין - מבחינת איראן, כל הסכם שיחתם, הוא בגדר פיסת נייר לא מעניינת.
איראן מייצרת צבא, שכמו במשפט הידוע "אקדח שמוצג במערכה הראשונה, ירה במערכה השלישית" - יהיה בשימוש התקפי בקרוב מאד, וזה לא שאלה של אם, אלא של מתי.
ובעוד מדינת ישראל מנסה להסביר לכולם שהאיום מאיראן הוא תקף על כולם ולא רק עלינו, וכי משוגע עם פצצה זה מסוכן לעולם, ואי אפשר לפייס אותו אלא רק למחוק אותו, העולם מתעלם.
ופה השגיאה הכי חשובה חוזרת - אי הבנת המנטליות.
המנטליות המוסלמית, היא של מאזן אימה. אם ישראל הייתה לא רק מראה שרירים, אלא גם מכה עם אגרוף, נניח את החמאס, היה לנו יותר הרתעה, ולא היינו צריכים לחשוש ממלחמה, כי המוסלמים היו יודעים שיש פה מאזן אימה.
אבל בעוד ישראל והעולם רק עושים קצת שרירים, ומתמקדים בדיפלומטיה, המוסלמים רואים בנו נחותים וחלשים.
עכשיו השאלה שנותרה, היא האם העולם יבין את האנלוגיה הזו,
או שמלחמת העולם הIII היא רק עניין של חודשים מהיום?
מכת מנע נגד איראן, היא הפיתרון שיחסוך שפיכות דמים. יהיו הרוגים והרבה, אבל זה יהיה מעט לעומת מה שיקרה כשלאיראנים יהיה צבא מוכן ופצצה מוכנה.
מה דעתכם? לתקוף? להמשיך במדיניות של עכשיו?
פרשנויות, מישהו?
עלה לי בראש, העניין הבא.
אתם שמים לב, איך העולם דומה היום יותר מתמיד לתקופה שלפני גרמניה הנאצית, לפני מלח"ע II?
איראן, היא גרמניה לצורך סיפורינו, מתחזקת ומתחמשת, למרות שכל העולם רואה בזה איום.
העולם, שידע מלחמות ושבע מהן כבר, לא שש אלי קרב. אם נחזור לשנות ה30' המאוחרות, נגלה שזה היה גם המצב עם גרמניה הנאצית. בעוד צ'רצ'יל צועק "לא, אל תפייסו את גרמניה, היא בלתי ניתנת לפיוס! תקפו אותה ותסיימו עם זה", צ'מברליין ושאר המנהגים מחליטים על מדיניות לגבי גרמניה - היא מדיניות הפיוס.
במדיניות זו, בעצם אומרות המעצמות "אנחנו לא רוצים עימותים עם הרוגים. ננסה לפנות אליהם בדרך דיפלומטית"
השיגאה הקשה של המדיניות, זה העיוורון של המנהיגים, וחוסר ההבנה שלהם במנטאליות של היטלר, שרצה לא פחות מאת העולם.
היטלר פרסם את מסמך הכוונות של הרייך, שבעצם מדבר על שליטה באירופה, מחיקת היהודים הכושים הצוענים המפגרים הנכים וכל מי שהיה חריג בעיניו. והעולם שתק. כשהיטלר השתלט על חבל ארץ בצ'כוסלובקיה, העולם העדיף לתת לו חבל ארץ זה, רק שלא תפתח מלחמה.
ואיך זה בעצם קשור אלינו היום?
איראן מפרסמת ברבים שברצונה להקים מעצמה מוסלמית איזורית, ולהחזיר את המוסלמים לתקופת הזהב בה שלטו באיזור.
הם דואגים להכריז שבכוונתם למחוק את מדינת ישראל מהמפה, ולהיפטר מהשטן, הלא הוא אמריקה. בשביל לעשות את זה, הם מפתחים צבא, ופצצת אטום.
והעולם? שוב חוזר למדיניות הפיוס שלו, אותה מדיניות שנכשלה כל פעם בעבר[תחשבו רק אם מדיניות זו הייתה מופעלת במלחמה הקרה ע"י האמריקאים במקום לפתוח מאזן אימה. איפה היינו היום?]. העולם אמנם מטיל סנקציות, אך הוא מעדיף לשתוק ולחתור לכיוון דיפלומטי עם איראן, לא להילחם בה אלא לנסות לחתום על הסכמים.
והרי, כמו הסכם אי ההתקפה של גרמניה עם פולין - מבחינת איראן, כל הסכם שיחתם, הוא בגדר פיסת נייר לא מעניינת.
איראן מייצרת צבא, שכמו במשפט הידוע "אקדח שמוצג במערכה הראשונה, ירה במערכה השלישית" - יהיה בשימוש התקפי בקרוב מאד, וזה לא שאלה של אם, אלא של מתי.
ובעוד מדינת ישראל מנסה להסביר לכולם שהאיום מאיראן הוא תקף על כולם ולא רק עלינו, וכי משוגע עם פצצה זה מסוכן לעולם, ואי אפשר לפייס אותו אלא רק למחוק אותו, העולם מתעלם.
ופה השגיאה הכי חשובה חוזרת - אי הבנת המנטליות.
המנטליות המוסלמית, היא של מאזן אימה. אם ישראל הייתה לא רק מראה שרירים, אלא גם מכה עם אגרוף, נניח את החמאס, היה לנו יותר הרתעה, ולא היינו צריכים לחשוש ממלחמה, כי המוסלמים היו יודעים שיש פה מאזן אימה.
אבל בעוד ישראל והעולם רק עושים קצת שרירים, ומתמקדים בדיפלומטיה, המוסלמים רואים בנו נחותים וחלשים.
עכשיו השאלה שנותרה, היא האם העולם יבין את האנלוגיה הזו,
או שמלחמת העולם הIII היא רק עניין של חודשים מהיום?
מכת מנע נגד איראן, היא הפיתרון שיחסוך שפיכות דמים. יהיו הרוגים והרבה, אבל זה יהיה מעט לעומת מה שיקרה כשלאיראנים יהיה צבא מוכן ופצצה מוכנה.
מה דעתכם? לתקוף? להמשיך במדיניות של עכשיו?
פרשנויות, מישהו?
יהונתן

