#1
·
לפני 18 שנים
נושא:
א"ק - תקיפת שהיה.
א"א.
ביצוע:
1) תקיפת שהיה על בסיס מוגן בנ"מ בריכוז גבוה (מפה חדשה וקשה יותר).
2) קרבות שלישיות וזוגות בתנאים סטריליים - ספיטים.
מסקנות:
1) המטרות הותקפו ע"י שתי שלישיות שהגיעו אחת אחרי השניה, כאשר כל פעם שלישיה אחת ביצעה 4-5 יעפי תקיפת שהיה, ניתקה מגע, והשלישיה שהמתינה עד אותו רגע נכנסה, ביצעה 4-5 יעפים וחוזר חלילה. עדיין יש מקום לשיפור. דגשים עיקריים לשיפור:
*כניסה על עמדת נ"מ אך ורק - אך ורק - אך ורק כאשר היא מוסחת.
*ניתוק מגע אחרי היעף צריך להתבצע בצורה חכמה - מיד לאחר הטלת פצצות או ירי תותחים לנתק לכיוון הרחוק ממרכז אזור הנ"מ תוך כדי טיפוס - לא להקלע בשום פנים למצב שבו חוצים את אזור מוגן בנ"מ.
*לשמור על אנרגיה גבוהה במהלך הקפת המטרה, להטות כנף ולשלב שינויי גובה קלים כדי להקשות פגיעה.
*דיווח בקשר: הסחת עמדת נ"מ (סוג ומיקום), כניסה ליעף, אלפא/החטאה, יציאה מיעף.
2) מסתמן שהדרך האופטימלית לקרבות שלישיות (זוג + סטינגר) בחוקי עימות סטריליים היא כדלקמן:
תפקיד הסטינגר הוא לפגוע במבנה האויב הכי מהר והכי כואב, תוך ניצול ייתרון של הפתעה ואנרגיה, לפי שיקול דעתו לתועלת המירבית בקרב. הזוג טס במבנה רוחבי, כאשר הסטינגר כ-1 ק"מ מאחוריהם (בתנאים לא סטריליים - גבוה מהם ורצוי בכיוון השמש). כאשר מזהים את שלישיית האויב מנסים להבין באיזה מהאגפים נמצא זוג מהמטוסים וממקמים את הסטינגר באותו צד (כך שיש זוג מול זוג באגף אחד ובודד מול בודד באגף אחר). במידה והמבנה אינו שלישייה או שאין ריכוז של זוג באחד האגפים של האויב, מציבים את הסטינגר באחד הצדדים בצורה שרירותית או לפי שיקולים טקטיים אחרים. הסטינגר שומר על ההפרדה המרחבית מהזוג ופותח רחב יותר מבן הזוג שבצד שבו הוא נמצא. בצורה זו סביר להניח שיוכל לקבל הזדמנות ירי מהירה ועליו לנצל אותה. לאחר מכן ימשיך בצורה אנרגטית ואז יעסיק את המטוס השלישי (שלא מועסק על ידי הזוג, הסטינגר לרוב) של שלישיית האויב. ברוב המקרים סביר להניח שיופרע בשלב צבירת האנרגיה על ידי יוזמה של טייסי האויב, אבל במידה והוא שמר על פער מרחבי מספיק והמבנה מאורגן ומשתף פעולה היטב, סביר להניח שכבר נמצאים במצב ייתרון, אפילו אם הסטינגר לא הצליח בהזדמנות הירי המהירה שלו.
א"ק - תקיפת שהיה.
א"א.
ביצוע:
1) תקיפת שהיה על בסיס מוגן בנ"מ בריכוז גבוה (מפה חדשה וקשה יותר).
2) קרבות שלישיות וזוגות בתנאים סטריליים - ספיטים.
מסקנות:
1) המטרות הותקפו ע"י שתי שלישיות שהגיעו אחת אחרי השניה, כאשר כל פעם שלישיה אחת ביצעה 4-5 יעפי תקיפת שהיה, ניתקה מגע, והשלישיה שהמתינה עד אותו רגע נכנסה, ביצעה 4-5 יעפים וחוזר חלילה. עדיין יש מקום לשיפור. דגשים עיקריים לשיפור:
*כניסה על עמדת נ"מ אך ורק - אך ורק - אך ורק כאשר היא מוסחת.
*ניתוק מגע אחרי היעף צריך להתבצע בצורה חכמה - מיד לאחר הטלת פצצות או ירי תותחים לנתק לכיוון הרחוק ממרכז אזור הנ"מ תוך כדי טיפוס - לא להקלע בשום פנים למצב שבו חוצים את אזור מוגן בנ"מ.
*לשמור על אנרגיה גבוהה במהלך הקפת המטרה, להטות כנף ולשלב שינויי גובה קלים כדי להקשות פגיעה.
*דיווח בקשר: הסחת עמדת נ"מ (סוג ומיקום), כניסה ליעף, אלפא/החטאה, יציאה מיעף.
2) מסתמן שהדרך האופטימלית לקרבות שלישיות (זוג + סטינגר) בחוקי עימות סטריליים היא כדלקמן:
תפקיד הסטינגר הוא לפגוע במבנה האויב הכי מהר והכי כואב, תוך ניצול ייתרון של הפתעה ואנרגיה, לפי שיקול דעתו לתועלת המירבית בקרב. הזוג טס במבנה רוחבי, כאשר הסטינגר כ-1 ק"מ מאחוריהם (בתנאים לא סטריליים - גבוה מהם ורצוי בכיוון השמש). כאשר מזהים את שלישיית האויב מנסים להבין באיזה מהאגפים נמצא זוג מהמטוסים וממקמים את הסטינגר באותו צד (כך שיש זוג מול זוג באגף אחד ובודד מול בודד באגף אחר). במידה והמבנה אינו שלישייה או שאין ריכוז של זוג באחד האגפים של האויב, מציבים את הסטינגר באחד הצדדים בצורה שרירותית או לפי שיקולים טקטיים אחרים. הסטינגר שומר על ההפרדה המרחבית מהזוג ופותח רחב יותר מבן הזוג שבצד שבו הוא נמצא. בצורה זו סביר להניח שיוכל לקבל הזדמנות ירי מהירה ועליו לנצל אותה. לאחר מכן ימשיך בצורה אנרגטית ואז יעסיק את המטוס השלישי (שלא מועסק על ידי הזוג, הסטינגר לרוב) של שלישיית האויב. ברוב המקרים סביר להניח שיופרע בשלב צבירת האנרגיה על ידי יוזמה של טייסי האויב, אבל במידה והוא שמר על פער מרחבי מספיק והמבנה מאורגן ומשתף פעולה היטב, סביר להניח שכבר נמצאים במצב ייתרון, אפילו אם הסטינגר לא הצליח בהזדמנות הירי המהירה שלו.
