#1
·
לפני 19 שנים
ללוחם המתחיל שלום:
אם זה תותחן שיורה מעבר לקוי האויב או לוחם סיירת מטכ"ל שעושה את עבודתו רחוק רחוק ושקט שקט ההתחלה היא די דומה, קורעים לך את התחת ואתה פשוט צריך להחזיק מעמד!
טירונות:
שם תעבור הכשרות רבות שיכשירו אותך ליכולות הבסיסיות של לוחם.. נשק, קרב מגע, קצת על צה"ל וכו..
ובצבא כמו בצבא תמיד אומרים על כל חלק שהוא הכי קשה.. שנה הראשונה הכי קשה כי זה הטירונות והאימון המתקדם.. השניה כי זה פשוט בלי קורסים , והאחרונה כי אתה מרחק נגיעה מהבית, אבל עדין אי אפשר!.
על כל שלב בצבא אפשר להגיד שהוא קשה, הענין הוא תמיד למצוא איך להחזיק מעמד ולשאול את עצמך בשביל מה אתה נמצא שם.(וכדאי שזאת תהיה סיבה טובה)
אז התחלתי עם הטירונות...
זאת היתה טירונות חורף הגשם בערד ירד 4 ימים בלי הפסקה, ואנחו הצעירים ישננו בבריכות סגורות עם אוהל קרוע (מעלי חור גדול ממש) ואין מה לעושת אז לובשים ב' רטוב!
הקור מקפיא לך את הידים ואתה מת מפחד לצאת מהמומיה המחממת, אבל מה לעשות נשארו 3 דקות!
הבוקר עובר לו עם הרבה ריצות ותיזוזים ואתה הילד מהבית ספר שהגיע רק לפני כמה ימים ופשוט לא מבין מה כבר עשית שמענים אותך ככה.
וככה בצהרים וככה בערב ואז אסור ללבוש מעילים כי אתם לוחמים! אז הקור מקפיא ואם לא די בזה אז מה קורה בקור ובלילה? מישהו שומר.. וכן במקרה זה יוצא גם אתה..
כך עוברים להם מספר חודשים של קושי פיזי נפשי ובעיקר הרבה גברים שבנות עזבו אותם..
מתוך משהו כמו 40 זוגות נשארו 4 בסוף הטירונות (אני בינהם) היציאות נראות נורא ואתה חושב שישנת ממש על הפנים. עושים אימון מתקדם שוב רצים יורים ומתאמצים ממש..
ואז .. אז מתחיל הקטע המבצעי.
אז חשבת שישנת על הפנים אה??? וחשבת שהאוכל גרוע אה?? וחשבת שיצאת גרוע????
עכשיו אתה תצא הרבה יותר גרוע תוכל הרבה יורת גרוע ותישן יום בסדר יום לא כל כך ויום קצת ממש... בקיצור תתגעגע ל6 שעות.
אתה שומר ושומר .. ושומר, ושומר! ואם זה לא מספיק אז שוב אתה שומר.. אם זה קו חם אז תעשה מעצרים בין שמירה לשמירה ובקיצור כיף חיים..
ובשלב מתקדם יותר אתה שומר במקום מסוכן יותר, יותר שעות, וישן פחות
בין לבין תעשה גם תורניות מטבח, ניקוי חדרים, לא תצא הביתה, וממש תרצה אוכל טוב כי ללוחמים מגיע הכי פחות שאפשר.. (קציצות כלב, צ'יפס מטוגן היטב..)
אם אתה תותח על תצא לפיקוד ותחשוב שפה תמה עונת היסורים (רק שאתה לא ידוע שבנו עליך לקצינים והיא רק התחילה!)
ואם לא תצא לפיקוד תמשיך לטחון .. ואם הקו חם אז בלילות או בימים שאתה אומר לישון אם לא הסרספ אז ברמקול מקפיצים אותך לעוד אירוע ירי ואם המחבלים רוצים להיות ממש רעים אז אפילו שניים.. אני אישית תמיד דמיינתי לעצמי איזה שני מחבבלים שיורים באוויר ויושבים מול החלון עם בירה וכל החברים ומסתכלים עלינו עם משקפת קמים עפוצים לחפש את המניאקים שהעירו אותנו!
.
כן ואז נדמה לך שהגיע הסוף יש 4 חודש לשיחרור, אתה כאילו ותיק (כאילו כי הותיקות בוטלה )
אתה כבר שומע את המילה שיחרור וזה נשמע קרוב מתמיד, החלומות בלילה הם אשקרה על בקו"ם שקורא לך לבוא ולצאת מבעד לשער אל החופש.
אבל לא! היחזבאללה היו חייבים לחטוף חיילים דווקא בגזרה שלך . ואז מחליט המ"פ להגיד למג"ד שהפלוגה שלו תישאר בפנים יותר מכל שאר הפלוגות של הגדוד אז בכלל נהנים..
כולם באטרף אתה מסתכל לחברים שלך בעיניים הלב דופק רגע לפני החצייה של הקו אתה והמ"מ שלך פורצים את הגדר שלנו, ושמעים את הפגזים של הטנקים המזל"ט שבאוויר והקוברה שמחפה. כך עוברים להם 45 יום בלי בית שבסופם אתה ממש ממש כמעט משתחרר(ומזל..)
אז זה ממש על קצה המזלג השירות כלוחם, יש שם סיפוק, הרבה גאווה, והחברים הכי טובים שיהיו לך בחיים, חברים לנשק.
אז אם אתה עדין רוצה להיות לוחם, האבא אומר קדימה האמא אומרת תשכח מזה והחבר מהמשרד בקרייה אומר עזוב אותך לך על חדר ממוזג עם יומיות.
אני אומר שלוחם זה אופי ואם אתה מרגיש שיש לך את הנחישות לסבול למען אחרים, להגן על המדינה, ואולי אפילו לאבד את החברה בשביל זה, אז אין מתאים ממך להיות לוחם .
[video width=400 height=350]http://www.youtube.com/v/XThMwtwztz0[/video]
אם זה תותחן שיורה מעבר לקוי האויב או לוחם סיירת מטכ"ל שעושה את עבודתו רחוק רחוק ושקט שקט ההתחלה היא די דומה, קורעים לך את התחת ואתה פשוט צריך להחזיק מעמד!
טירונות:
שם תעבור הכשרות רבות שיכשירו אותך ליכולות הבסיסיות של לוחם.. נשק, קרב מגע, קצת על צה"ל וכו..
ובצבא כמו בצבא תמיד אומרים על כל חלק שהוא הכי קשה.. שנה הראשונה הכי קשה כי זה הטירונות והאימון המתקדם.. השניה כי זה פשוט בלי קורסים , והאחרונה כי אתה מרחק נגיעה מהבית, אבל עדין אי אפשר!.
על כל שלב בצבא אפשר להגיד שהוא קשה, הענין הוא תמיד למצוא איך להחזיק מעמד ולשאול את עצמך בשביל מה אתה נמצא שם.(וכדאי שזאת תהיה סיבה טובה)
אז התחלתי עם הטירונות...
זאת היתה טירונות חורף הגשם בערד ירד 4 ימים בלי הפסקה, ואנחו הצעירים ישננו בבריכות סגורות עם אוהל קרוע (מעלי חור גדול ממש) ואין מה לעושת אז לובשים ב' רטוב!
הקור מקפיא לך את הידים ואתה מת מפחד לצאת מהמומיה המחממת, אבל מה לעשות נשארו 3 דקות!
הבוקר עובר לו עם הרבה ריצות ותיזוזים ואתה הילד מהבית ספר שהגיע רק לפני כמה ימים ופשוט לא מבין מה כבר עשית שמענים אותך ככה.
וככה בצהרים וככה בערב ואז אסור ללבוש מעילים כי אתם לוחמים! אז הקור מקפיא ואם לא די בזה אז מה קורה בקור ובלילה? מישהו שומר.. וכן במקרה זה יוצא גם אתה..
כך עוברים להם מספר חודשים של קושי פיזי נפשי ובעיקר הרבה גברים שבנות עזבו אותם..
מתוך משהו כמו 40 זוגות נשארו 4 בסוף הטירונות (אני בינהם) היציאות נראות נורא ואתה חושב שישנת ממש על הפנים. עושים אימון מתקדם שוב רצים יורים ומתאמצים ממש..
ואז .. אז מתחיל הקטע המבצעי.
אז חשבת שישנת על הפנים אה??? וחשבת שהאוכל גרוע אה?? וחשבת שיצאת גרוע????
עכשיו אתה תצא הרבה יותר גרוע תוכל הרבה יורת גרוע ותישן יום בסדר יום לא כל כך ויום קצת ממש... בקיצור תתגעגע ל6 שעות.
אתה שומר ושומר .. ושומר, ושומר! ואם זה לא מספיק אז שוב אתה שומר.. אם זה קו חם אז תעשה מעצרים בין שמירה לשמירה ובקיצור כיף חיים..
ובשלב מתקדם יותר אתה שומר במקום מסוכן יותר, יותר שעות, וישן פחות
בין לבין תעשה גם תורניות מטבח, ניקוי חדרים, לא תצא הביתה, וממש תרצה אוכל טוב כי ללוחמים מגיע הכי פחות שאפשר.. (קציצות כלב, צ'יפס מטוגן היטב..)
אם אתה תותח על תצא לפיקוד ותחשוב שפה תמה עונת היסורים (רק שאתה לא ידוע שבנו עליך לקצינים והיא רק התחילה!)
ואם לא תצא לפיקוד תמשיך לטחון .. ואם הקו חם אז בלילות או בימים שאתה אומר לישון אם לא הסרספ אז ברמקול מקפיצים אותך לעוד אירוע ירי ואם המחבלים רוצים להיות ממש רעים אז אפילו שניים.. אני אישית תמיד דמיינתי לעצמי איזה שני מחבבלים שיורים באוויר ויושבים מול החלון עם בירה וכל החברים ומסתכלים עלינו עם משקפת קמים עפוצים לחפש את המניאקים שהעירו אותנו!
.
כן ואז נדמה לך שהגיע הסוף יש 4 חודש לשיחרור, אתה כאילו ותיק (כאילו כי הותיקות בוטלה )
אתה כבר שומע את המילה שיחרור וזה נשמע קרוב מתמיד, החלומות בלילה הם אשקרה על בקו"ם שקורא לך לבוא ולצאת מבעד לשער אל החופש.
אבל לא! היחזבאללה היו חייבים לחטוף חיילים דווקא בגזרה שלך . ואז מחליט המ"פ להגיד למג"ד שהפלוגה שלו תישאר בפנים יותר מכל שאר הפלוגות של הגדוד אז בכלל נהנים..
כולם באטרף אתה מסתכל לחברים שלך בעיניים הלב דופק רגע לפני החצייה של הקו אתה והמ"מ שלך פורצים את הגדר שלנו, ושמעים את הפגזים של הטנקים המזל"ט שבאוויר והקוברה שמחפה. כך עוברים להם 45 יום בלי בית שבסופם אתה ממש ממש כמעט משתחרר(ומזל..)
אז זה ממש על קצה המזלג השירות כלוחם, יש שם סיפוק, הרבה גאווה, והחברים הכי טובים שיהיו לך בחיים, חברים לנשק.
אז אם אתה עדין רוצה להיות לוחם, האבא אומר קדימה האמא אומרת תשכח מזה והחבר מהמשרד בקרייה אומר עזוב אותך לך על חדר ממוזג עם יומיות.
אני אומר שלוחם זה אופי ואם אתה מרגיש שיש לך את הנחישות לסבול למען אחרים, להגן על המדינה, ואולי אפילו לאבד את החברה בשביל זה, אז אין מתאים ממך להיות לוחם .
[video width=400 height=350]http://www.youtube.com/v/XThMwtwztz0[/video]
"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"
נערך לאחרונה: לפני 19 שנים · 4 עריכות
