#1
·
לפני 19 שנים
הזמן: לפני כשבועיים. המקום: הוליווד.
מגיע אלי בפד-אקס תסריט מענין המבוסס על סיפור אמיתי של טייס מסוף מלחמת העולם השניה.
אני קורא בעיון, מדבר קצת עם הבמאי. העסק נשמע מלהיב, הרבה אפקטים, פירוטכניקה, עניינים. שחקנית מדהימה לא נמצאת בקאסט, אבל בכל זאת אני משתכנע להצטרף לצילומים.
הזמן: חמישי האחרון. המקום: סטודיו 5.
TAKE 1: לובש סרבל של חה"א הבריטי, ומתיישב בקוקפיט. הבמאי צועק ACTION ומתחילים לצלם. אני טס בזוג עם פיצה, מקבלים הוראה מהבמאי לרדת על המטרות. מתחילים לצלול - אני לא רואה כלום! מה זה? איפה התאורה? כל המבנה נעלם...פתאום יש התפוצצויות כבר מעל המטרה. איך הם כבר שם? טוב....אני מצטרף אבל כשאני מעל המטרה הפירוטכניקה של הנ"מ שורקת בכל מקום. אני רוצה לעשות סיבוב נוסף מעל המטרה, אבל הבמאי צועק - "לא!לא! אתה שם לבד, זה לא הגיוני, אתה תפגע מהנ"מ, זה לא מתאים לתסריט...". אז אני פונה וחוזר, לא עשיתי כלום כאן אז למה כבר לחזור? אבל אז אני מבין - יש FW יורה על הזנב של גרשון. אהה...אני קצת מטפס, עושה פניות S כדי לתת להם להתקדם וכדי לרדת ולעזור אבל ה-FW גם מוריד את גרשון וגם נעלם לי בחושך...אני צולל קצת, שומע את המנוע שלו אבל לא רואה. אה אוקי, הנותבים הללו בטח שלו...והם פוגעים...קאט! קאט!
TAKE2: מוציאים לי מטוס חדש מהמחסנים של ההפקה. "תזהר עליו..." אומר לי המחסנאי. נערת התסריט עוברת, ואנחנו מתחילים לצלם שוב. הדרך למטרה זהה לטייק הקודם, ובצלילה למטרה שוב נעלם לי המבנה של החברים. הנ"מ דופק חזק שוב...אבל הפעם הסאונדמן הגזים בווליום, והפירוטכניקה מסביבי עובדת שעות נוספות. אויש ההגאים לא מגיבים ואני נכנס בקרקע.
קאט! קאט! קאט!
TAKE3: מצאו לי עוד מטוס, קצת גרוטאה, אבל הצביעה חדשה אז לא רואים.
אקשיין...מצלמים. אנשי התאורה עוד לא חזרו מההפסקה ושוב לא רואים כאן כלום. גם הניצבים כבר התעייפו ככה שאפילו המטרות כאן נגמרו. אבל הנ"מ...אותו זכרו להפעיל...דופקים את מה שנשאר, והנה נגמר הזמן...צריך לפנות את הסטודיו בקרוב. אני עובר חזרה את הגבול, מטייל קצת עם החברה כאן למעלה. אלי שואל איפה המכוון של הדלק כאן (שאלה מצוינת...איך לא חשבנו על זה קודם?). גרשון עונה לו, ואני מבין שאני על אדי וודקה אחרונים. אופס. הבמאי משתגע..."שלא דפוק לי גם את המטוס הזה, אני חייב אותו למחר!". אין בעיות אני עונה לו בסבלנות רבה...כמה דקות מתוחות ואנחנו נוחתים בבטחה (ובלי מנוע). אני מנגן לו ברקע את "הבאנו שלום עליכם" שיחייך קצת. עבר עליו יום קשה. קאט! תודה רבה, אתם משוחררים.
אני חוזר הביתה מיום צילומים מפרך, עושה מקלחת חמה. הבנות כבר ישנות מזמן.
היה יום קשה, לא פורה, מתסכל. אבל נהנתי בכל זאת. אוי ואבוי אם גם בפעם הבאה התאורן לא יגיע!
גרשון, היה לי כיף! תודה על ערב מהנה!
מגיע אלי בפד-אקס תסריט מענין המבוסס על סיפור אמיתי של טייס מסוף מלחמת העולם השניה.
אני קורא בעיון, מדבר קצת עם הבמאי. העסק נשמע מלהיב, הרבה אפקטים, פירוטכניקה, עניינים. שחקנית מדהימה לא נמצאת בקאסט, אבל בכל זאת אני משתכנע להצטרף לצילומים.
הזמן: חמישי האחרון. המקום: סטודיו 5.
TAKE 1: לובש סרבל של חה"א הבריטי, ומתיישב בקוקפיט. הבמאי צועק ACTION ומתחילים לצלם. אני טס בזוג עם פיצה, מקבלים הוראה מהבמאי לרדת על המטרות. מתחילים לצלול - אני לא רואה כלום! מה זה? איפה התאורה? כל המבנה נעלם...פתאום יש התפוצצויות כבר מעל המטרה. איך הם כבר שם? טוב....אני מצטרף אבל כשאני מעל המטרה הפירוטכניקה של הנ"מ שורקת בכל מקום. אני רוצה לעשות סיבוב נוסף מעל המטרה, אבל הבמאי צועק - "לא!לא! אתה שם לבד, זה לא הגיוני, אתה תפגע מהנ"מ, זה לא מתאים לתסריט...". אז אני פונה וחוזר, לא עשיתי כלום כאן אז למה כבר לחזור? אבל אז אני מבין - יש FW יורה על הזנב של גרשון. אהה...אני קצת מטפס, עושה פניות S כדי לתת להם להתקדם וכדי לרדת ולעזור אבל ה-FW גם מוריד את גרשון וגם נעלם לי בחושך...אני צולל קצת, שומע את המנוע שלו אבל לא רואה. אה אוקי, הנותבים הללו בטח שלו...והם פוגעים...קאט! קאט!
TAKE2: מוציאים לי מטוס חדש מהמחסנים של ההפקה. "תזהר עליו..." אומר לי המחסנאי. נערת התסריט עוברת, ואנחנו מתחילים לצלם שוב. הדרך למטרה זהה לטייק הקודם, ובצלילה למטרה שוב נעלם לי המבנה של החברים. הנ"מ דופק חזק שוב...אבל הפעם הסאונדמן הגזים בווליום, והפירוטכניקה מסביבי עובדת שעות נוספות. אויש ההגאים לא מגיבים ואני נכנס בקרקע.
קאט! קאט! קאט!
TAKE3: מצאו לי עוד מטוס, קצת גרוטאה, אבל הצביעה חדשה אז לא רואים.
אקשיין...מצלמים. אנשי התאורה עוד לא חזרו מההפסקה ושוב לא רואים כאן כלום. גם הניצבים כבר התעייפו ככה שאפילו המטרות כאן נגמרו. אבל הנ"מ...אותו זכרו להפעיל...דופקים את מה שנשאר, והנה נגמר הזמן...צריך לפנות את הסטודיו בקרוב. אני עובר חזרה את הגבול, מטייל קצת עם החברה כאן למעלה. אלי שואל איפה המכוון של הדלק כאן (שאלה מצוינת...איך לא חשבנו על זה קודם?). גרשון עונה לו, ואני מבין שאני על אדי וודקה אחרונים. אופס. הבמאי משתגע..."שלא דפוק לי גם את המטוס הזה, אני חייב אותו למחר!". אין בעיות אני עונה לו בסבלנות רבה...כמה דקות מתוחות ואנחנו נוחתים בבטחה (ובלי מנוע). אני מנגן לו ברקע את "הבאנו שלום עליכם" שיחייך קצת. עבר עליו יום קשה. קאט! תודה רבה, אתם משוחררים.
אני חוזר הביתה מיום צילומים מפרך, עושה מקלחת חמה. הבנות כבר ישנות מזמן.
היה יום קשה, לא פורה, מתסכל. אבל נהנתי בכל זאת. אוי ואבוי אם גם בפעם הבאה התאורן לא יגיע!
גרשון, היה לי כיף! תודה על ערב מהנה!
