תרחיש אירוע סיום קורס אוויר-קרקע: סיפורי קרב לכאן!

קדימה אנשים לכתוב ...
(אני יעדכן מחר את שלי...)

מזכיר: תמונות בגודל 800X600 לכל היותר בבקשה!

תודה 🙂

הכל נראה כל כך קטן.. וכל כך מדהים!! נושמים אויר פסגות, אין גבול לעולם מהגובה הזה אני חושב לעצמי בעוד אני ומספר 2 שלי (שי – IAF.101~guliver) משייטים בגובה של 5 ק"מ עם זוג מיירטים.

שי מדווח לי שהוא נכנס לכנף ימין שלי מבנה מדורג ימני, לא יכולתי לבחור לעצמי למשימה הזאת כנף (מס' 2) טוב יותר משי.

עוברים את הגבול ונכנסים למוד סריקה וספיגה, המשימה אשר הוטלה עלינו הינה פטרול אגרסיבי עמוק מעבר לקווי האוייב.

אנחנו מתחילים בסריקות מסביב כדי לזהות מטוסי אויב מוקדם ככל האפשר, פתאום מספר 2 שלי מדווח על זוג נקודות בשעה 6 שלנו בסביבות 10 ק"מ מזרחית מאיתנו, הלב שלי מתאים לפעום, "כל המבנים כאן מבנה אדום בפריצה, קבלו אנו נמצאים במרחק של 30 ק"מ מהגבול, טיסה לכיוון מערב, אנו מזהים מאחורינו זוג נקודות גובה שלנו, גובה 5, מישהו מכם?" אני מדווח בפריצה לערוץ האדום, מוביל מבנה צהוב (מיכה) מדווח לנו שהמבנה בפיקודו נמצא מאחורינו, באותו הר;גע חזרה לי הנשימה "יש איתנו עוד מיירטים" אני חושב לעצמי.

ממשיכים בפטרול ולוקחים לכיוון דרום כדי לטוס במקביל לקו הגבול שלנו, בנקודה זאת אנחנו במרחק של כ-50 ק"מ מקו הגבול שלנו, הכל נקי, אין קשר עין עם שום מטוס אוייב באזור, פתאום אני מזהה זוג נקודות שעה 9 שלנו נמוך, האנדרנלין מתחיל לגעוש בדמי, "2 קבל, שעה 9 זוג נקודות גובה עננים טסים לכיוון מזרח אנחנו נכנסים" לאחר מכן מדווח גם בפריצה, "כל המבנים כאן מבנה אדום קבלו אנו נכנסים על זוג מטוסי אוייב גובה עננים כ-40 ק"מ מערבית לקו הגבול, מערבית לקרסנודר".

אני ושי צוללים ומתיישבים על המטוסים מרחוק, "הם לא זיהו אותנו!!" אני חושב לעצמי, מנוע מלא נכנסים לטווח ירי, אני מזהה את מבנה המטוס המגושם P47... מודיע על כך למספר 2 שלי ולכל המבנים ומתקרב יותר, זוג ה-P47 לא מזהים אותנו, הם טסים לכיוון הגבול שלנו בטיסה ישרה ואופקית.
"נכנס לתקיפה! שים לב 2 הם לא ראו אותנו בוא נעשה את זה נקי ומהר ונתפוס גובה חזרה, אני לוקח את האחורי קח את הקדמי", 2 כמובן מאשר.
אני נכנס על מספר 2 במבנה האוייב (FALCON), יורה צרור ארוך עם תותח ה-30 מ"מ ועם ארבעת מקלעי ה-20 מ"מ שמחוברים למטוס שלי, "וואווו איזה פגיעה!! נראה שהוא מאבד את הזנב, אני מטפס!" צעקתי, מספר 2 שלי מדווח שהוא נכנס לתקיפה, אני מסתכל מעבר לכתף שמאל ורואה את מספר 2 שלי האימתני (😛) נכנס על מוביל זוג ה-P47 (שמוליק - 116Hedgehog).
מזהה פגיעות אולם שמוליק ממשיך לטוס, "אני נכנס עליו, כנס איתי לתקיפה כפולה" דיווחתי למספר 2, הפכתי, משכתי סטיק והורדתי מנוע, מתמרן את המטוס לכיוון מטוסו של שמוליק, "עוד קצת, עוד קצת, עוד טיפה, אש!!!" אמרתי לעצמי ומטוסי מציית לי, יורק אש גהנום מהמקלעים.

שמוליק נפגע קשה אולם הוא המשיך לטוס! אני המום, "הוא עדיין טס, גמור אותו!", מסתכל אחורה ורואה את שי יורה צרור, הפעם מטוסו של שמוליק לא עמד בזה, הוא התחיל צלילת ספירלה לכיוון האדמה, "הוא לא יצא מזה, יפה מאוד!! כנס חזרה למבנה, מנוע מלא חזרה לגובה".

הקרב הזה במזל עבר בשלום, אולם צפויים לנו עוד קרבות קשים ומורטי עצבים בהמשך....

אחלה, ברגע שאחזור מהבית ספר, אני אתחיל🙂

הובלת מבנה, הממממ... איך הגעתי לזה ?
אוקיי, אין זמן להרהורים. צריך לקחת פיקוד ולהריץ את המשימה. נפגשים בחדר התדריכים בעוד 30 שניות. אני לוקח שלוק אחרון מהקפה ויוצא מהמועדון. בחדר כבר ממתינים לי רמי ומוטי. דן וג'ייסון מצטרפים כדי לייעץ עצות אחרונות - אסור לפשל הפעם. אם לא נצליח להשמיד את המתקנים האלו, הגרמנים יצליחו לפתח את נשק יום הדין שאנחנו שומעים עליו יותר ויותר לאחרונה.
מתחילים בתדריך. השקופיות שעל הקיר מראות צילומי אויר שצולמו ממש לפני כמה שעות ע"י הבריטים. המתקנים האלה פשוט עצומים בגודלם. הנ"מ הפרוש מסביבם נראה כבר מאוד וזאת גם הערכת המודיעין. צריך לראות מה אפשר לעשות נגדו.
אייל נכנס לחדר ומתנצל על האיחור. לא נורא, העיקר שהוא פה. הדיו על תעודות סיום קורס הא"ק שלנו החדשים אפילו עוד לא יבשה - טוב יהיה לטוס עם לפחות אחד מהוותיקים. התכנון הוא לקחת P-47D עם חימוש מלא, לטוס באיגוף ולתקוף את המטרה הראשית ראשונה תוך ניצול המלווים הבריטים לליווי והסחה. דן וג'ייסון יצטרפו לבריטים - אני מתפלל שיצליחו.

צלצול חזק של פעמון מודיע על תחילת הגיחה. אנחנו רצים אל המטוסים. המכונאים עדיין מתרוצצים סביב המטוסים עושים פעולות תחזוקה אחרונות. המטוסים עמוסים בתחמושת "עד השיניים". הם יהיו כבדים וקשים להטסה. אם החיפוי לא יצליח לפנות לנו דרך אנחנו אבודים. מניעים מנועים ויוצאים למסלול. אנחנו נמריא ראשונים, ונתחיל באיגוף, והמלווים ימריאו אחרינו ויטוסו היישר אל העיר קרסנודר מתוך תקווה לפגוש שם את המיירטים ההונים לפני שאלה יבחינו בנו ואז להעסיק אותם ככל האפשר ולתת לנו אפשרות להתחמק פנימה.
"אנחנו באוויר", אני מודיע לבקרה. מסתובב דרך הימין ואוסף את כל החברה למבנה. "95% אחוזי מצערת בטיפוס מתון" אני מודיע, ורואה את חברי למבנה מסתדרים יפה למבנה אלכסוני מדורג. מראה יפהפה. הם טסים קרוב אלי ושומרים על מבנה מסודר ומאורגן. לאחר כמה קילומטרים לכיוון דרום אנחנו שוברים שמאלה לכיוון מזרח. "לוקחים לכיוון 0-9-0" אני מודיע לבקרה. "רות קיבלתי - יש בעייה בהמראות של המלווים - בצע זיגזג להארכת המסלול" . "רות" אני מאשר, ומודיע בקשר הפנימי "תקנו ל 1-2-0". אנחנו ממשיכים בכיוון החדש עד שדן מודיע לי שהכל בסדר - הם במקום ומתחילים ליצור מגע עם הגרמנים. אנחנו שוברים חזרה לכיוון מזרח ורצים בכח מלא. אין זמן לבזבז. הגרמנים עסוקים בקרבות, ואנחנו צריכים לנצל כל רגע פנוי כדי להגיע אל המטרה הראשית. אף-אחד לא מבחין בנו. הם משוכנעים שנתקוף את העיר קודם ומרכזים את מלוא כח ההגנה שלהם שם.
"קשר עין עם המטרה" אני מודיע, ומחלק הוראות אחרונות לפני כניסה. האדרנלין מתחיל לפמפם וקצב הדופק עולה. אני נכנס להקפה מעל ומזהה את הנ"מ פותח עלינו באש רצחנית. אני שובר החוצה ומושך את הנ"מ איתי. הם כולם מרוכזים עכשיו בי. הודעה בקשר מהמלווים מאשרת שכל המיירטים הגרמנים נמצאים הרחק מאיתנו. ההסחה פעלה - זה הזמן המתאים !
"אייל כנס לתקיפה על המבנה הדרומי". הוא מאשר לי ונכנס לצלילה. "פיקל-פיקל" אני שומע בקשר ומתחיל לספור בלב.
21, 22, 23........ בום
פיצוץ ענק מזעזע את כל האיזור. אני רואה את גלי ההלם מתפשטים על הקרקע וכדור אש ענק מתרומם באוייר. פצצה אחת של 1000 ועוד שתיים של 500 - זה אמור לעשות את העבודה, אני מחייך לעצמי. הבניין הראשון הושמד לחלוטין.
"אני נכנס" אני מודיע. מטה כנף ומגלגל אל המטרה. מחזיק את המטוס יציב וצולל עם מעט כח פנימה. הבניין הראשי עדיין עומד מולי - "לא עוד הרבה זמן" אני חושב ובקור רוח מטיל את כל מטען הפצצות. אין זמן לבדוק פגיעות. אני מתיישר בגובה הצמרות ומושך לימין חזק - וואו, זה היה קרוב. "פגיעות טובות" אני מקבל דיווח מהחבר'ה, "כל הכבוד". מוטי נכנס אחרי והולך ישירות על איזור המיכלים - "הושמד", אני שומע בקשר.
עכשיו רמי. רק לפני יומיים הוצב אצלנו. הוא נראה לי כמו נער כשמסר לי את פקודות ההצבה. "תשמור על עצמך" אני שומע את עצמי אומר בקול, "תשמור על עצמך". הוא נכנס לצלילה, שומר יפה על כיוון. כולנו מסתכלים עליו עכשיו. זה נראה דווקא טוב.

"לאאאאא" אני שומע צרחה בקשר. הוא חטף פגיעת נ"מ היישר למרכז המטוס ואין לו שליטה על ההגאים. אני רואה אותו במסלול התנגשות עם הארובות. המטוס שלו פוגע בארובה ומתפרק ללא קול. דממה בקשר.

"קדימה" אני מעיר את כולם מההלם, " יש עוד מטרות". אנחנו נכנסים לכמה יעפי צליפה ורקטות על כל מה שנשאר בשטח. "הם ישלמו על זה" אני חושב, ולא נרגע עד שכל מה שעמד שם הושמד. "קדימה להתקפל" אני מודיע בקשר. "קחו כיוון 2-7-0 ונצא מפה". אייל ומוטי הופכים כיוון ומתחילים לתפוס גובה לכיוון הבסיס. הם לימיני ,יותר צפוניים. רק שלא יראו אותם מהעיר. תוך כדי נסיונות התחמקות אני חוטף נ"מ למנוע והוא מתחיל לעשן. "רק לא זה" אני חושב. המנוע מתחיל לחרוק ולעשן ואני יודע שהוא לא יחזיק עוד זמן רב. רק לעבור את הגבול, זה מה שחשוב. אייל ומוטי כבר שם והם בחוץ - הם יצליחו לחזור. אני מושך למעלה בעדינות, מנסה לתפוס כמה שיותר גובה לפני שהמנוע ישבוק חיים. הנה קו הגבול, רק עוד שני קילומטר. אני כבר אעבור את זה בדאייה אם צריך. המנוע פולט שיעול אחד אחרון, מלכלך לי את החופה בשמן שחור שרוף ומשתתק. מוריד מדפים כדי לשפר עילוי ומנסה למצוא שטח פנוי לנחיתת אונס. הנה בדיוק מולי. נראה די ישר ובלי עצים. לאט לאט גולש ומחזיק את המטוס מאוזן בכל הכוח. פגיעה חזקה בקרקע,רעש עצום של חריקות מתכת שנקרעת מעוצמת החיכוך. המטוס מגיע לעצירה מלאה כשהחרטום נעוץ בערמת הבוץ שהמטוס גרר לפניו. מאחרי יש תעלה ארוכה ועמוקה שהשאיר המטוס בזמן ההחלקה. "חבל, היה מטוס טוב..."

סיפורים ממש טובים, כל הכבוד. 🙂

אוקי ,שלי ...
יושבים ונהנים מהיום היפה בטייסת , כשלפתע נשמעת הזעקה ,הלב מתחיל לפעום מהר , במערכת הכריזה של הבסיס מדווחים , כמה מטוסי אויב מתקרבים לכיוון העיר קרסנדור , רצים אל ה FW 190 , אני מדקלם לעצמי תשמור על האנרגיה והגובה , עולה על המטוס מדליק מנוע הכי מהר שאני יכול , יוצר קשר עם המבנה שלי , יעל וחן , שני טייסים מעולים , עולים לאוויר , מטפסים ולא מפסיקים , הגענו ל 4500 מטר כבר והכל נראה קטן , אבל זה לא מטריד , ביצענו טיסות בגבהים הרבה יותר גדולים , יעל מודיע לי שהוא יחפה עלינו מהגזרה המערבית , ממשיכים לטפס , מזהים את שלישיית ה FW 190 שמפטרלים מעל קרסנדור , בהבזק , מספר שלוש , חן צועק בקשר , ספיטים! ספיטים! (Achtung Spitfire ) ישר צועק לו , שמור על האנרגיה , תמשיך לטפס , הפכנו את המבנה אליהם , כל הזמן מטפסים , הגענו ל 7000 מטר ולא הפסקנו , חן אמר לי שספיט אחד מפנה לו את השש , אמרתי לו שיצלול ואני יחפה , חן צולל אבל הספיטים האלה פונים טוב , חן מחטיא וישר עולה ל ZOOM מהיר , אני מזהה ספיט נמוך ממני שפותח צפונה , לכיוון של חן , צללתי עליו , נראה שהם לא ראה אותי , מתקרב , ומתאפק לא לירות עליו , יעדתי שצרור אחד קטן שיפגע יעשה את העבודה אבל הרבה צרורות שיחטיאו יגרמו לי לאבד את המצב , מתקרב , הכל מאוד מהיר , הגעתי ל 300 מטרים ממנו , הוא מתחיל לשבור , כנראה שהוווינגמן שלו הודיע לו , נתתי דחיפת רגל מהירה בהגה כיוון ויריתי , פגעתי בו וקשה , נראה שהוא נופל , חוזר לזום מהיר , הכל לפי הספר . ביינתים חן מדווח לי שהוא צלל על מטרה וגם פגע בה קשות ,אבל גם הוא נפגע , יעל מדווח לי על מדפים שנתקעו , שאלתי אותם אם הם רוצים לחזור לבסיס , עקב כל הבעיות , והם עונים לי בתשובה חיובית אבל בכל זאת , נשארים בקרב , הרגשתי שהייתה להם איזה שהיא מחויבות למבנה השני שנשאר שם להלחם בעוד ספיטים שהמשיכו להגיע , ולא להפקיר אותם לבד בחסרון , ביינתים מזהה עוד ספיט מגיח אליי , והפעם גם בגובה שלי , הוא פונה ואני מנסה לפגוע בו בסנפ שוט , החטאתי , הספיט פונה ונכנס איתי לחליפה , נותן צרור ופוגע , חזרתי לבסיס בנחיתה מאוד מהירה , כשנגעתי חן מדווח שהוא נפגע קשות והוא נופל

יפה מאוד, אהבתי את ההשקעה בסיפורים!!רק צריך תמונות עכשיו
חבל שאני לא יכול להצטרף

יופי של סיפורים, ממש נהנתי לקרוא🙂
עכשיו אני.
אוקיי, אנחנו מתכנסים לתדרוך על התקיפה, טייסי התקיפה{שמוליק, אייל, רמי ואני} יוצאים אל המטוסים, מסיעים למסלול ומסתדרים, ממריאים בהפרשים של שנייה בין כל מטוס.
אנחנו באוויר, שמוליק נותן פקודה להכנס למבנה מדורג לימין ולקחת כיוון דרום, בוצע, בקשר הודיעו לנו שיש בעיה קטנה עם מבנה החיפוי וביקשו מאיתנו לזגזג ע"מ לעמוד בזמנים הרצויים שנקעו בתדריך.
קיבלנו פקודה ממוביל המבנה, שמוליק, לפנות מזרח כיוון 090, פנינו לכיוון מזרח בדרכינו לנקודת הציון הבאה.
במהלך הטיסה לכיוון מזרח זיהינו מטוס בודד טס גבוה מאוד, זה עורר פחד ובהלה במבנה המפציצים, חשבנו שהמטוס מתכוון לצלול על אחד מאיתנו, דיווחנו למחפים, נתנו מיקום וכיוון, המחפים מודיעים שהם בדרך.
לאחר מספר שניות פתאום איבדנו קשר עין עם המטוס ונראה שהמטוס התקפל, הודענו למפציצים והמשכנו בדרכינו למטרה.
מגיעים למטרה, יש קשר עין עם כל המטרות באיזור, אייל ושמוליק נכנסים ראשונים על שני המבנים הגדולים, אני נכנס אחריהם המיכלים ורמי אחריי..פתאום שמענו בום גדול שעורר בהלה אצלנו, רמי התרסק..הייתה בהלה לכמה שניות, חזרנו לעצמנו והמשכנו במשימה, אייל ואני לקחנו כיוון ישיר הביתה, שמוליק היה קצת מאחורינו והסיבה, נ"מ פגע חזק במנוע של ה p47 שלו.
שמוליק מודיע לנו בקשר שכנראה שכבר לא יחזור איתנו הביתה ונפרד לשלום..
אייל ואני עברנו את הגבול, הצלחנו להגיע הביתה ולנחות בשלום.
תקיפה ראשונה עברה בהצלחה חלקית, איבדנו שני מטוסים מהמבנה שלנו.
מסתדרים בחנייה לתקיפה שנייה, בתדרוך קבענו שמטרתנו השנייה תיהיה איזור המאגר ומרכז הפצת הדלק..
אנחנו באוויר, מקבלים פקודה ממוביל המבנה לטוס צפונה לכיוון 000..פתאום אנחנו מקבלים הודעה בקשר שאיזור המטרה שאליו אנחנו טסים מלא במטוסי אוייב והמחפים שלנו מעסיקים אותם שם.
מוביל המבנה שלנו, שמוליק החליט שאנחנו נכנס על המטרה השלישית, שיירה של משאיות וטנקים ברומיאו 17..
הגענו לאיזור המטרה, בהתחלה לא זיהינו את המטרות, זה עורר אצלנו בלבול קטן, אבל התגברנו על זה, לבסוף איתרנו את השיירה, כל מטוס נכנס בצורה מסודרת על המטרות ולבסוף כל המטרות באיזור הושמדו ללא נזק במטוסינו..
לקחנו כיוון הביתה וכולנו נחתנו בשלום.

הטלפון מצלצל, בקו ה"בור" המכ"מ מדווח על מבנה של מטוסי אויב שבאים לכיוון. האמריקאים ובריטים האלו באים "לביקור". אני מביט סביבי בחדר המבצעים של הטייסת, כמה שהיא השתנתה... כמה פרצופים חדשים יש....איפה החברה הטובים שהתחלתי איתם את המלחמה בתור טייס "צעיר"... כולם כבר מתים... אנחנו כבר חמש שנים במלחמה הזאת.... ועוד לא נגמרה כמו שהבטיחו לנו...
יללת הצופר מעירה אותי מהחלום וההמולה של חדר התמנה וטייסים שרצים למטוסים שלהם. אני טופס את הקסדה שלי, האקדח -בודק שיש בו כדורים (חשוב מאוד) ואוסף את שאר הציוד. החברה כבר רצים למטוסים. התדריך הקבוע - CAP מעל העיר, את שאר התיאום נעשה כבר באויר.
המנוע משתעל של ה-190 D-9 ומתעורר לחיים והריח על בנזין שרוף ממלא את תא הטייס, אוי כמה אני אוהב את הריח הזה.

מסיעים בזריזות וממריאים,אוך המטוס הזה מטפס טוב, לא כמו בימים ההם. ממריאים וטסים ל-CAP מעל העיר פותחים המבנה רחב מאוד כמעט על גבול הקשר עין, הפעם על מנת לנסות לגלות את האויב מוקדם. אחרי כ-5 דקות טיסה מודיעים בקשר על היתקלות וקרב, אבל הם לא צריכים עזרה אז ממשיכים ב-CAP מעל העיר.
בינתיים מתחילים לראות את הקרב שהתפתח שם מרחוק, הספיטפיירים האלה פשוט מטוס חזק, גם פונה כמו שד וגם מטפס טוב מאוד. אני משאיר חצי CAP מעל העיר והולך לעזור. עושה עיקוף מהצד של הקרב בזמן שאני מטפס, הדרך היחידה לשרוד פה זה להגיע מלמעלה. אולי יהיה לי מזל ומטוס ינסה לצלול החוצה מהקרב. אני כבר ב-4000 מטר והקרב הזה לא נגמר. יש פה טייסים ממש טובים צריך לשים עין. או ! הנה ספיט צולל על 190 אני הופך כנף ומושך את הסטיק חזק ונסות לצלול אחריהם, ה-G מדביק אותי לכיסא ומטשטש את הראיה.

עוד שניה ואני מגיע תחזיק מעמד. אני משחרר את ה-G ומסתכל סביב, לאיפה הם נעלמו לי.... עננים... אני שונא עננים...

צריך להחליט מהר מה עושים כי אני עדין בצלילה ומאבד גובה במהירות.... טוב, לא הלך, משוך את הסטיק ויוצא מהצלילה ומסובב את הראש לבדוק את הזנב שלי. מי התלבש עלי בצלילה, אני מקווץ את העינינים, השמש בדיוק בכיוון הלא נכון... יש שם שני נקודות צוללות לעברי. אחת נראה כמו 109, עם הכנפים המרובעות, לשני יש קווים עדינים כאלה... ספיטפייר! אוי, טוב לא להכנס ללחץ ולא לפנות. אני מישר כנפיים וממשיך את הצלילה קלות, במהירות גבוהה עומס הכנף בספיט לא יאפשר לו לפנות חזק אחרי. אני מכניס את המטוס וסיבוב בעזינות ועושה 180 עדין עדין. הספיט עדין מאוחרי וצמצם קצת מרחק אבל לא מסכן אותי. יופי, בא נלך לעזור לחברה. אני מצמיד ברזל לברזל ומדליק את המגדש. המנוע מעלה סלד יפה גם הנורה של הטמפרטורה כבר לא דולקת. מצויין. הנה הקרב, הבעיה היא שהפעם אני בא מלמטה, אין ברירה אי אפשר לטפס בנחת עדין יש את ספיט על הזנב... אני נכנס מהר שומר על מהירות גבוהה והנה עוד ספיט רודף אחרי 190 אני שובר חזק אחריו וצולל, לא מגיע למצב ירי, אבל משהו פגוע בי קצת, אבל יש עוד מטוסים בסביבה אני מגלגל בפראות כמה פעמים ומושך ואחד הצדדים ושוב משחרר ומגלגל. מיד מסתכל אחורה, אין ספיט, החברה מטפלים בו, רק המנוע כבר דיי גמור.

אני יוצא שוב מאיזור הקרב ומנסה לראות מה המצב של המנוע, בינתיים עוד מתפקד רק חורק. אני עושה סיבוב מסביב לקרב ומנסה לטפס, זו האופציה היחידה שיש לי. הופ, נורה אדומה, מה זה, אה, רק דלק. אני קרוב יחסית לבסיס רק 20ק"מ יש הרבה זמן, אבל זה אומר שהספיט ההוא פגע לי במיכל דלק. אני עושה עוד סיבוב לא מעיז הפעם להכנס לאמצע של קרב כזה עם מנוע מקרטע , בינתיים אני עוקב אחרי הקרב מרחוק. או, הנה מה שחיפשתי. יש כאן ספיט שנרדף ו109 על הזנב. ה-109 גם פגע בו קצת והספיט מעשן. הם צוללים לעבר העננים, ואני מגיח מעל שומר ל - 109 על הזנב. הם נכנסים לעננים אבל אני לא אוהב לעשות את זה ואני יצלול יותר נמוך מתחת לעננים, אני מוכן להתערב שהספיט יצלול לגובה הקרקע וינסה לברוח. אני ימצא אותו שם. הופ, הנה אתה, אבל אין 109... ה-109 וויתר או איבד אותו בעננים, הספיט עדין מעשן ולא רואה אותי, אני מגיע מהר המנוע עדין מקרטע אבל עובד, הנה הכנפיים העגולות והיפות שלך... מכוון טוב ויורה צור קצר כמה פיצוצים יפים ומושך כלפי מעלה מבלי לראות את התוצאות הסופיות. בטח הבהלתי את טייס הספיט הזה נורא כרגע, הוא שובר שמואלה כמו מטורף.

אחלה, אני 900 מטר מעליו והספיט עדין שובר מחפש אותי, אין בעיה אני מגיע. חותך את הסיבוב שלו ונכנס מהר לעברו עוד צורר ארוך הפעם עושה את העבודה, ואחרי שאני מושך למעלה אני רואה אותו נכנס לקרקע. יופי יהיה מה לספר לחברה. בינתיים אני כבר 10 דקות עם מנוע פגוע והשמים נהיו ריקים ממטוסים. ממה שאני שומע בקשר תקיפו את המפעל בדרום איבדנו כמה מטוסים. מעניין, מי מהחדשים שרד... בינתיים צריך להביא את המטוס הזה חזרה הביתה. אני לא מעיז לגעת במצערת , לשנות סלד עם מנוע פגוע וחורק זה מתכון ידוע להיות דאון ולי יש כוונות ברורות לנחיתה. לוקח כיוון לבסיס, רק עוד 15 ק"מ ואני בגובה של 2000 מטר ובמהירות 400 קמ"ש , אני יגיע, גם כדאון. עושה הקפה, מוריד מדפים וגלגלים, רק המטוס לא רוצה לאבד מהירות. אני עדין ב-300ק"מ... טוב, נעשה סיבוב, נוסף. מקפל הכל ויוצא קצת יותר רחוק הפעם ומתחיל את הגישה מחדש. מוריד מדפים למצב 2, ומתחיל לתמרן את האף לכיוון המסלול ו...מה זה?? הסלד יורד?? למה?... אין דלק.... אופסי.... אני מכניס גלגלים שוב ומסתכל מהר על הגובה. 500 מטר ואני עדין לא מספיק קרוב למסלול. לא טוב, נחיתת חירום. נותן למטוס ליצבור קצת מהירות ומוציא מדפים עד הסוף ומושך את הסטיק חזק אחורה. נחיתה. המטוס נגרר על הקרקע וחלקים מתחילים לעוף ממנו. אבל הוא שלם. המטוס נעצר אחרי 2-3 דקות מורטות עצבים.
אני צריך משהו לשתות.

עריכה: לא רלוונטי.....

זהו, סיימתי

יפה מאוד מיכה, נהנתי לקרוא 😉

כל הכבוד. כתיבה מעולה...ממש מותח ומעניין. ישר כוח חברה.

עידכנתי תמונות

איזה שדרוג לסיפור 👏