טייסות ותרחישים

בעיקרון כל טייסות אוהבת להיות ביחד וזה הגיוני. הם רגילים לטוס ביחד, יש להם את הטטקיטות המיוחדות שלהם והכל והם רגילים למטוסים שלהם.

הבעיה היא שיוצרי המשימות לא תמיד מתחשבים בנתונים האלה. הנושא הכי כאוב לטעמי הוא בנושא מטוסי ה-AXIS שדורשים יותר ידע וניסיון בהפעלתם בצורה מוצלחת. אבל יש עוד נושאים כמו - הפצצת שטח, א-ק, א-א יעודי וכולי.
כמו כן טייסת בדרך כלל מתרגלת את הנושאים במטוס אחד או שנים ספציפיים שיש במערכה מסויימת. מטוס זה לא יהיה רלוונטי במזרח או בפסיפיק בדרך כלל.

אפשר (אולי) לשנות קצת את התמונה אם יהיה יותר תיאום בין יוצרי המשימות ומפקדי הטייסות.
נניח, שכל טייסת בוחרת שלושה מטוסים שהם מטוסיים "הבית" שלה, כל מטוס מאיזורמערכתי אחר. לדוגמא - ספיט לתרחישים במערב אירופה, 109G במזרח אירופה וזירו לפסיפיק.
טייסת אחרת תיקח - מוסטנגים למערב אירופה, 190 למזרח אירופה וקורסייר לפסיפיק.
אני מקווה שהבנתם את הרעיון.

ואז יוצרי התרחישים יוכלו לבנות תרחישים מציאותיים או פסאדו מציאותיים לפי המצבת המטוסים
או לפחות לשלב את מטוסי הטייסות כחלק ממצבת מטוסי התרחיש.
מפקדי הטייסות והטייסים יוכלו להתאמן בצורה קבועה על ומול מטוסים אילו בידיעה שזה יהיה שימושי בתרחישים. וכך מגיעים למטרה שבתרחיש הטייסים שמגיעים אליו מנוסיים בהטסת המטוסים שיוטסו בתרחישים, יודעים את היכולותם ואת הדרך הטובה להשתמש בהם.
היתרון הגדול של שיטה זו היא ביצרת ניסוי מצטבר מתרחיש לתרחיש בהטסה של מטוסי הטייסת.
יש כאן מגבלה ליוצרי תרחישים של סוגי המטוסים שאפשר להשתמש אבל לדעתי אפשר להסתדר איתה. בעיקר אם מטוסי "הטייסות" מספיק מגוונים.

מה דעתכם? מפקדי טייסות? יוצרי משימות?

כמו שאמרתי כבר הרבה פעמים... זה רעיון טוב, אבל הוא בנוי על ההנחה שמכל טייסת מגיעה כמות שווה של אנשים כל פעם. לא רק שיש לנו בקהילה 3 טייסות (אחת תצטרך להתפצל לשני צדדים), אלא שכמות הטייסים הפעילים בכל אחת שונה וכמות המשתתפים בתרחיש מתוך אותם פעילים בכל טייסת, משתנה כל תרחיש. אנחנו פשוט נצטרך להקריב את הטיסה בתור טייסות בתרחישים בשלב הזה, ונטוס מעורב. זה גם נותן יותר גמישות: יקח זמן עד שהטייסות שהחליטו להתמחות במטוס מסויים יביאו את כל חברי הטייסת לרמה טובה. לעומת זאת, אם נטוס מעורב גם בתרחיש שיתקיים השבוע תהיה לנו כמות מספיקה של טייסים טובים למטוס מסויים, בלי שכולם יהיו מאותה טייסת.

אני לא מפקד טייסת וגם לא יוצר משימות (לא יוצר משימות בשביל ה VPN אבל בהחלט יודע ליצור משימות =]) אבל לפי דעתי אתה צודק אבל זה לא צריך לבוא על אימוני טייסת ובכלל זה מאוד יגביל גם את יוצרי המשימות וגם את מפקדי הטייסת. לפי דעתי כן צריך לעשות משהו בנוגע לזה שיש תרחיש עם מטוסים קצת פחות מוכרים ויותר קשים ואז הטייסים לא יודעים למצא את המקסימום יכולת שלהם בגלל שהם לא מכירים את ההתנהגות של המטוס , לפי דעתי אפשר לעשות שעה מסוימת בצורה קבועה או פשוט ביום יומיים שלפני התרחיש להריץ משימות שנוגעות למטוסים בתרחיש שיהיה או לשלב בין שתי האופציות (גם שעה שעתיים של העשרה לפני התרחיש וגם יום יומיים ככה להריץ משימות עם המטוסים בתרחיש) , כך הטייסים יקבלו ידע בסיסי לגבי המטוסים ועם הזמן הידע יגדל וישתפר.

יש צדק במה ששניצל אומר - העובדה שהרצנו את הקמפיין הדינאמי הפאסיפי למשך כמה זמן לפני התרחיש של מידוואי נתן לרוב האנשים את ההזדמנות לקלוט ולחוש את היכולות של המטוסים שישתתפו, ולכן לדעתי התרחיש ההוא זרם יותר חלק (לא יודע מגוף ראשון 🙁 ). לעומת זאת, בתרחיש האחרון היו מטוסים שלא נחשפנו אליהם עד היום בצורה מספיקה ולכן היינו קצת "בהלם".

אני לא מדבר על טקטיקות, שזה דבר שמצריך עבודה ממושכת ואימונים, אלא בעיקר על ללמוד להכיר לפחות את המטוס כדי שיהיו לנו פחות "הפתעות" כשצריך ממש להשתמש בו. נכון שבעיקרון ניתן בכל הזדמנות לקחת את המטוס המבוקש ולטוס בו, אבל בסביבה יומיומית זה לא יביא לידי ביטוי את השימוש הנכון בו. לעומת זאת בסביבה כגון קמפיין דינאמי כן תהיה מוטיבציה להשתמש ביכולות האמיתיות של המטוס, אך ללא הלחץ של תרחיש בסדר גודל מלא.

My 2 cents