#1
·
לפני 12 שנים
כדי לשרוד את המערכה, חיל האוויר המלכותי היה צריך להגן על שני שדות התעופה הקדמיים. כיוון שהמטרות היו מאוד מרוכזות, הפיקוד החליט על הקמת כנפות גדולות (big wing).
אני קיבלתי פיקוד על כנף הוריקנים שהורכבה מטייסות 151, 257 ו-56 של חיל האוויר המלכותי. בנוסף, פיקדתי על הטייסת 151.
התארגנו, המראינו לאיזור הפטרול שלנו. שלושת הטייסות הצטרפו לכנף אחת ושמרנו על גובה 20 אלף רגל לפי הוראות מהפיקוד (שזה נמוך מהרגיל שטסנו בכ-25k).
קיבלנו התראה על מפציצים שבאים מדרום וטסנו דרומה מהר ככל הניתן. פתאום, אנחנו מזיהינו טייסת 109ים טסה צפונה ממש מעלינו, אחריה עוד טייסת ועוד טייסת. המשכנו בשקט תוך שאנחנו מסתכלים היטב בשמיים... למזלנו, הם לא שמו עלינו לב כי 109ים היו כמעט 10 אלף רגל מעלינו וכנראה לא ממש השקיעו מאמץ להסתכל סביבם. אם הם היו מזהים אותנו זה היה נגמר רע.
תוך מעבר תחת הסיור הקדמי של 109ים, קיבלנו עדכון על המיקום של המפציצים ופנינו לכיוון דרום מזרח והליווי נעלם מאחור, תוך דקה זיהינו את הצלליות המוכרות של Ju-88 החגים בגובה 18 אלף רגל. הכנף נכנסה לתקיפה.

זיהיתי מבנה מבודד ותקפתי יחד עם מס' 2 שלי

מסתבר שזאת הייתה גברת Flossy (מישהו זוכר אותה, ותיקי AH?)... כ-3 או 4 הוריקנים ניסו להפיל את המבנה שלה


ללא הצלחה. היא פשוט פירקה חלקינו (אותי לפחות לגזרים)

בקיצור לא כדאי להתעסק עם גברת Flossy אחרת היא תהפוך את ההוריקן שלך למסננת

המנוע ניזוק ונידם. מסרתי ברדיו את הפיקוד על הכנף למפקד הטייסת השניה 257, אבל מיד קיבלתי תגובה שהוא בעצמו פצוע - מסתבר שהוא חטף צרורות מלפחות מכ-5 מפציצים שונים... המצב לא מזהיר בלשון המעטה.
כשנכנסנו לתקיפה ראינו כמה ספיטפיירים שהיו אמורים לחפות עלינו, אבל הם היו מעטים מאוד - בדיעבד מסתבר שהיו סה"כ 3 ספיטים בלבד. הליווי של המפציצים היה מאוד רציני. אני לא יודע כמה מפציצים בסופו של דבר הצליחו להגיע למטרה - אבל לא מעט בהחלט. אפילו עם כנף גדולה היינו בנחיתות מספרית.
כשחזרתי לטייסת בבסיס האם, הודיעו לנו ששני שדות התעופה האחרונים הושמדו כליל והדרך ללונדון פתוחה.
בזה נגמר התרחיש... הפסדנו את הקרב על בריטניה 😭
אני קיבלתי פיקוד על כנף הוריקנים שהורכבה מטייסות 151, 257 ו-56 של חיל האוויר המלכותי. בנוסף, פיקדתי על הטייסת 151.
התארגנו, המראינו לאיזור הפטרול שלנו. שלושת הטייסות הצטרפו לכנף אחת ושמרנו על גובה 20 אלף רגל לפי הוראות מהפיקוד (שזה נמוך מהרגיל שטסנו בכ-25k).
קיבלנו התראה על מפציצים שבאים מדרום וטסנו דרומה מהר ככל הניתן. פתאום, אנחנו מזיהינו טייסת 109ים טסה צפונה ממש מעלינו, אחריה עוד טייסת ועוד טייסת. המשכנו בשקט תוך שאנחנו מסתכלים היטב בשמיים... למזלנו, הם לא שמו עלינו לב כי 109ים היו כמעט 10 אלף רגל מעלינו וכנראה לא ממש השקיעו מאמץ להסתכל סביבם. אם הם היו מזהים אותנו זה היה נגמר רע.
תוך מעבר תחת הסיור הקדמי של 109ים, קיבלנו עדכון על המיקום של המפציצים ופנינו לכיוון דרום מזרח והליווי נעלם מאחור, תוך דקה זיהינו את הצלליות המוכרות של Ju-88 החגים בגובה 18 אלף רגל. הכנף נכנסה לתקיפה.

זיהיתי מבנה מבודד ותקפתי יחד עם מס' 2 שלי

מסתבר שזאת הייתה גברת Flossy (מישהו זוכר אותה, ותיקי AH?)... כ-3 או 4 הוריקנים ניסו להפיל את המבנה שלה


ללא הצלחה. היא פשוט פירקה חלקינו (אותי לפחות לגזרים)

בקיצור לא כדאי להתעסק עם גברת Flossy אחרת היא תהפוך את ההוריקן שלך למסננת

המנוע ניזוק ונידם. מסרתי ברדיו את הפיקוד על הכנף למפקד הטייסת השניה 257, אבל מיד קיבלתי תגובה שהוא בעצמו פצוע - מסתבר שהוא חטף צרורות מלפחות מכ-5 מפציצים שונים... המצב לא מזהיר בלשון המעטה.
כשנכנסנו לתקיפה ראינו כמה ספיטפיירים שהיו אמורים לחפות עלינו, אבל הם היו מעטים מאוד - בדיעבד מסתבר שהיו סה"כ 3 ספיטים בלבד. הליווי של המפציצים היה מאוד רציני. אני לא יודע כמה מפציצים בסופו של דבר הצליחו להגיע למטרה - אבל לא מעט בהחלט. אפילו עם כנף גדולה היינו בנחיתות מספרית.
כשחזרתי לטייסת בבסיס האם, הודיעו לנו ששני שדות התעופה האחרונים הושמדו כליל והדרך ללונדון פתוחה.
בזה נגמר התרחיש... הפסדנו את הקרב על בריטניה 😭
טייסת 101 האדומה הוירטואלית של Aces High 2