כתבה על הצוות האוירובטי של ישראל בבטאון!

הרבה, אבל שווה לקרוא =\
מתוך בטאון חיל האוויר
אור יעקב | צילום: ליאור דיין ורני אלינב


הם טייסי קרב, אבל בטיסות האלה הם לא נושאים פצצות וטילים על כנפיים. הם גם מדריכים בכירים ומפקדי טייסות בבית-הספר לטיסה, אבל הפעם פרחי טיס לא יישבו איתם בקוקפיט. הם טסים עם סרבלי טיסה לבנים, מתדרכים ומתחקרים בחדר מיוחד המוקדש להם ולהם בלבד וצובעים את השמיים בצבעים סילוניים בזמן שהם טסים במרחק מטר וחצי בלבד אחד מהשני בגובה 300 רגל מעל פני האדמה



בוקר מדברי של יום שני. השמש כבר זורחת ומאירה את שמי בסיס חצרים שבדרום הארץ. בעוד שעה, פחות או יותר, יחל הבסיס את שגרת יומו עמוסת הטיסות. מטוסי קרב, הדרכה, תובלה ומסוקים ימלאו את המרחב האווירי ויטוסו מעל הבסיס והאזור כולו. אל חדר התדריכים המיוחד עושים את דרכם ארבעה טייסים ונווט אחד, כשסמל ייחודי מאוד מתנוסס על חלקו הימני של חזותיהם. היום הוא היום הראשון של האימונים לקראת מסדר הכנפיים, טקס הסיום המסורתי והחגיגי של קורס-הטיס. הבוקר לא תהיה הפעם הראשונה בה תטוס החמישיה הזו יחד - חודש קודם לכן הם טסו כחלק מהמפגן האווירי מעל בסיסי חיל-האוויר שנפתחו ביום העצמאות לקהל הרחב. למפגן יום העצמאות, שהיה קטן ופשוט יחסית לזה העומד בפניהם, נדרשו יותר מחודשיים של אימונים ארוכים וסבוכים. הפעם עומד לרשותם פחות מחודש.
חדר התדריכים המיוחד מלא השראה; הקירות מלאים בתמונות של אלו שקדמו להם - מחייכים, לבושים בסרבלים הלבנים המסורתיים ומביטים למצלמה. חלק מהתמונות אף צולמו עוד לפני שנולדו חלק מחברי הצוות הצעירים יותר. חלק מהפרצופים מוכרים יותר, חלקם מוכרים פחות, אך המכנה המשותף בינם ובין חמשת מדריכי הטיסה היושבים בחדר הוא שכולם מילאו את אותו התפקיד וטסו את אותו סוג הטיסה באותה נקודת זמן לאורך עשרות השנים האחרונות. הזכות לשבת בחדר הזה ולתדרך את האימון שיחל בקרוב היא גדולה. הם אולי לא חושבים על זה כרגע, כי הם עסוקים בתכנון והכרת פרטי הטיסה הקרובה, אבל הם יודעים שאת החוויה הזו שמתחילה היום, תתפרס על פני החודש הקרוב ותגיע לשיא בסופו, הם יקחו איתם לכל אורך קריירת הטיסה שלהם ואולי לאורך כל חייהם.
רס"ן מ', רס"ן א', סרן ר', סרן נ' וסרן א' הם הנבחרים. כמעט כולם רצו, חלק קטן מהם עמדו בקריטריונים הנדרשים, אבל בסופו של דבר רק חמישה יכולים להגיע למעמד. רס"ן מ' הוא מפקד טייסת ראשוני נווטי קרב בבית-הספר לטיסה. טייס F-16 שטס בעברו גם על מטוסי פאנטום ובקיץ הקרוב יתמנה לסגן מפקד טייסת F-16 בנגב. בנוסף, הוא גם מוביל מבנה המטוסים ומפקד הצוות. רס"ן א', מפקד טייסת מדריכי הטיסה (מדר"ט) בבית-הספר, הוא טייס F-16I בשגרה שסיים את ההסבה למטוס החדש לאחרונה. תפקידו בצוות הנוכחי הוא להטיס את ה"בוקס" - המטוס הרביעי במבנה, שטס ישירות מאחורי המוביל. סרן ר' הוא סגן מפקד קורס בטייסת ראשוני נווטי קרב. הוא טייס F-15 ועתיד להתמנות בקרוב למפקד קורס במגמת נווטי הקרב. ר' הוא מספר שתיים במבנה המכונה גם "הכנף השמאלית" בעגת הטייסים. סרן נ' הוא המקבילה של ר' וטס כ"כנף הימנית" - מספר שלוש במבנה. הוא טייס F-16 ומפקד קורס בטייסת ראשוני קרב. סרן א' הוא הנווט של הצוות וטס במושב האחורי של המטוס המוביל. א' הוא סגן מפקד קורס בטייסת מתקדם נווטי קרב ונווט F-16 מבצעי. נא להכיר - הצוות האירובטי של בית-הספר לטיסה של חיל-האוויר לשנת 2005.
"שיהיה יפה אבל לא בלתי אפשרי"
הצוות האירובטי הוקם לראשונה לפני 47 שנים, לכבוד יום הולדתו העשירי של חיל-האוויר. מאז ועד היום מרכיבים בכל שנה צוות חדש שיתאמן ויבצע את תרגילי האירובטיקה בשמי המדינה ביום העצמאות ובעיקר במסדר הכנפיים. הצוות האירובטי, שרק בשנים האחרונות צורף לו נווט, כולל חמישה אנשי צוות בסך הכל. מדובר במדריכים בכירים ממגמת הקרב של בית-הספר לטיסה, עם עדיפות למפקדי קורסים ומפקדי טייסות.
"בסופו של דבר, תהליך בחירת מפקד או מוביל הצוות לא מסובך מדי", מסביר רס"ן מ' שנבחר להוביל את הצוות השנה. "תמיד יש שניים או שלושה מועמדים מתאימים ותמיד קורה שאחד לא יכול או שהשני לא רוצה - המשוואה לא מורכבת מדי. מוביל הצוות חייב להיות מפקד טייסת בבית-הספר לטיסה וחייב להיות מפקד טייסת שטס על מטוס הצוקית בשגרה. בפועל, יש שלושה כאלה: מפקד טייסת ראשוני נווטי קרב, מדר"ט וראשוני קרב. לפי החוק, חייב מוביל הצוות לטוס כמובל לפני זה, כלומר לטוס ב'בוקס' שנה קודם. כך שמובילי הצוות מתחלפים: בשנה הראשונה אתה מובל, אתה טס ב'בוקס' בדרך-כלל וכשהמוביל עוזב, אתה לוקח את ההובלה ומכניס את המוביל הבא מתחתיך".
רס"ן מ' מוסיף: "טסתי בצוות האירובטי במסדר הכנפיים של הקורס הקודם, (שסיים בדצמבר 2003). וביום העצמאות בשנה שעברה בתור 'בוקס'. ביום העצמאות, לפני חודש, טסתי כבר כמוביל הצוות ואני גם אוביל את מסדר הכנפיים הקרוב. בהתאם למסורת, המוביל הבא אחרי טס כבר בתור ה'בוקס' שלי וזה רס"ן א', מפקד מדר"ט שיוביל את הצוות בשנה הבאה. כך שלמרות שרמת טיסה זה קריטריון חשוב, לא בחרו בי בגלל אי אילו כישורים מופלאים שיש בי. כל מי שהגיע להיות מפקד טייסת בבית-הספר לטיסה יכול לעשות את זה בקלות. בדרך כלל נבחר מי שיותר נוח לו ומי שזמין יותר בתקופה המדוברת".
לאחר שנבחר מוביל הצוות האירובטי, פונים לבחירת ארבעת החברים הנוספים. הדרך לעשות זאת היא לפנות אל מפקדי וסגני מפקדי הקורסים בטייסות הצוקית של בית-הספר ולבחור מבין אלו שרוצים. יש להבין שבניגוד לצוותי אירובטיקה בצבאות זרים, שם חבר צוות הוא תפקיד במשרה מלאה לכל דבר, הרי שבחיל-האוויר הישראלי אימוני הצוות באים על חשבון הזמן הפנוי של החבר בו ובנוסף לתפקידו הרגיל בבית-הספר לטיסה ובטייסת המבצעית בה הוא טס מדי שבוע. "הרוב המוחלט של המדריכים מאוד רוצה לטוס בצוות", מחדד רס"ן מ'. "יש פה הרבה אנשים יקרים שמאוד רצו להיות בצוות ולא קיבלו את זה. אותו מיעוט שלא רוצה להיות בצוות האירובטי מסרב בדרך-כלל כי הוא בתקופה מאוד עסוקה בטייסת או משהו בסגנון. אבל אפשר לספור על יד אחת את אותם האנשים. 95 אחוזים מהמדריכים מאוד רוצים את זה".
במקביל לתהליך בחירת הצוות שיטוס איתו, מוטלת על המוביל גם אחריות בניית ההופעה והתרגילים שיהיו כלולים בה - סוג מסוים של כוריאוגרפיה, בהפשטה. לצורך כך, יש בידיו של המוביל את ספר הצוות האווירובטי, "התנ"ך" של חברי הצוות, לדבריו של רס"ן מ'. הספר הוא למעשה אוסף גדול של תרגילים, נתוני טיסה, תחקירים וטיפים שהוסיף כל מוביל בצוות האירובטי במהלך השנים. הספר מפרט לגבי כל תרגיל שביצע הצוות אי-פעם, לרבות גבהים, מהירויות, זמנים, טווחים וחוות-דעת עד כמה תרגיל מסוים הוא קשה לביצוע ומהי כמות הגיחות המומלצת בכדי לשלוט בו. הספר, שבאמת עושה רושם יעיל, מקיף והכרחי לכל מוביל צוות מתחיל, כולל גם את תחקירי הטיסה של כל צוותי העבר בכדי שצוותים עתידיים לא יחזרו על טעויות שנעשו בעבר - עקרון ברזל בחיל-האוויר, המיושם מדי יום בכל אחת ואחת מיחידות החיל.
"לפני תחילת האימונים יושב מוביל הצוות ו'שובר את הראש' בניסיון להחליט איזו מתכונת של הופעה הוא רוצה", מסביר רס"ן מ'. "הוא בוחר את התרגילים גם לפי רמת הצוות שלו וגם לפי מה שהוא חושב שיהיה יפה. השנה עשיתי את הבחירה תוך שילוב אופטימלי של תרגילים שהם יפים לעין אבל לא מסובכים ברמת הכמעט-בלתי-אפשרי. אני מדגיש את זה כי כאשר קראתי את התחקירים של חמש השנים האחרונות, נתקלתי בתחקיר של אחד הצוותים שדיבר על מה שקרה להם כשהם ניסו לבצע תרגיל מסוים: הם התאמנו על התרגיל הזה שהוא יפה מאוד, אבל בלתי ניתן לביצוע אם לא מתאמנים עליו מאה פעמים לפחות. בסופו של דבר, הם נאלצו 'לחתוך' אותו שבוע לפני המסדר וזה פשוט נראה לי לא נכון. עשינו הרבה מאוד טיסות לפני יום העצמאות, בנינו הופעה שבעיני היא מאוד מאוד יפה ומשלבת אלמנטים מאוד מרשימים ויפים מהניסיון שלי ומהניסיון של המובילים הקודמים לי. התוצאה היא, כאמור, הופעה שהיא גם מאוד יפה לעין וגם אפשרית לביצוע. הרי בסוף אם אתה מבצע תרגיל מדהים ביופיו אבל פספסת בו רק פעם אחת והפעם הזו היא בדיוק במסדר הכנפיים, אז זה לא שווה כלום והמחשבה הזאת הייתה אחד מהקווים המנחים הבולטים שלי".
__________________
עדן בנאים
edan107@walla.com
בוגר מחזור 35 (כבר בלי לא)
------------------------------------


PixelsIAF
צפה בפרופיל אישי
שלח הודעה פרטית אל PixelsIAF
שלח הודעת דואר אלקטרוני אל PixelsIAF
בקר בדף הבית של PixelsIAF!
מצא את כל ההודעות שנכתבו על ידי PixelsIAF
הוסף את PixelsIAF לרשימת אנשי-הקשר שלך

#2 04-22-2009, 08:38 PM
PixelsIAF
VFS User תאריך הצטרפות: Aug 2004
הודעות: 217




--------------------------------------------------------------------------------

"אם אני נכנס באדמה, כולם נכנסים אחרי"
למרות שכל טייסי הצוות האירובטי הם מדריכים בבית-הספר לטיסה וככאלה מטוס הצוקית אינו זר להם, איש מהם לא עבר קורס אירובטיקה או הכשרה מיוחדת לטיסות מסוג זה. יש לזכור שמדובר בטייסי קרב מבצעיים שמתעסקים בדרך-כלל בשתי מסגרות טיסה עיקריות: טיסות הדרכה וטיסות קרב. פה נכנס לתמונה המוביל, החמוש בספר הצוות האירובטי ובניסיון של הטיסה ב"בוקס" אשתקד. המוביל לומד את התרגילים ומשנן אותם על הקרקע. הוא לומד את הזמנים, המהירויות, הגבהים ונקודות הציון הקרקעיות ומשנן אותם עוד לפני שהמריא המטס הראשון. הוא לומד איך להטיס כל תרגיל לבדו, כאילו היה מטוס בודד. על שלושת המטוסים הנוספים - "כנף שמאל", "כנף ימין" וה"בוקס", לעקוב אחריו במדויק לאורך כל הגיחה - משימה לא פשוטה כלל כשמדובר בארבעה מטוסי סילון מהירים שטסים במרחק של מטר וחצי בלבד אחד מהשני וכל תזוזה לא נכונה של אחד מהם עלולה לגרום לאסון.
"בזמן הטיסה בצוות האירובטי אתה מסתכל על דבר אחד בלבד וזה על המוביל שלך", אומר סרן ר', ה"כנף השמאלית" של הצוות. "זה אומר שאתה חייב לסמוך עליו מאוד. הקרבה המטורפת הזאת והתמרונים האנכיים האלה, שלא עושים בשום מקום אחר, בסופו של דבר עלולים להיות מסוכנים אם מבצעים אותם בצורה לא מבוקרת. אני חושב שהאימונים ותכנית האימונים שביצענו היא כזאת שמכנסת אותך בצורה בטוחה מאוד, כך שאין ממש סיבה לדאגה. בכל מקרה חייבים לשמור את העיניים על המוביל כל הזמן ולהיות ערני ומוכן לכל מה שעלול לקרות".
"הבוקר ביצענו בפעם הראשונה את ההמראה המסורתית במבנה המכונס - כשכולם ממריאים יחד", מספר רס"ן מ'. "כשנחתנו, ר' אמר לי: 'תשמע, זה נראה לי לא הגיוני. לא הגיוני הדבר הזה. זה לא אנושי - מישהו התבלבל פה'", הוא צוחק. "זה באמת נראה קצת לא הגיוני בהתחלה. אתה רגיל להסתכל קדימה ולגלות מסלול המראה פנוי ופה פתאום אתה חייב לסמוך על המוביל שלך בעיניים עצומות, לתת בו אמון מלא, אבסולוטי. זה מאוד קשה לנו, כי טייסים באופי שלהם לא סומכים על אף אחד. ככה גידלו אותנו: תמיד לבקר כל מי שסביבך, כולל המוביל שלך בטייסת הקרב. בצוות, הדבר הראשון שמלחיץ זה שאתה סומך על מישהו בעיניים עצומות. הם טסים אחרי, אחרי המוביל, עושים לופ, צוללים ב-300 קשר לאדמה ויוצאים בפתאומיות בגובה 150 מטר. כל זה במעקב ב'עיניים עצומות' אחרי. הם לא מסתכלים על האדמה. לצורך העניין, אם אני נכנס באדמה, כולם נכנסים אחרי.
"זו המדרגה הראשונה שצריך לעבור", הוא מוסיף. "אחרי זה אתה מתרגל וזה נהיה בסדר. עכשיו, כשעברתי להיות מוביל, אמרתי לעצמי: 'יש לי הרבה ניסיון, הייתי ב'בוקס', אני מכיר, אני מנוסה ואין שום בעיה'. ואז בפעם הראשונה שאתה 'גורר' אותם עליך... זה אירוע! קודם כל, בפעמים הראשונות הם מתנדנדים ועוד לא יציבים בהצמדות אליך, אז אתה בכלל מפחד שיתנגשו בך. זו הפעם הראשונה מאז שסיימתי את קורס-הטיס שאני טס ולא יכול לעשות מה שאני רוצה באוויר. אז הטיסות הראשונות היו לי לא פשוטות בכלל. בסוף אתה חייב להטיס באופן מושלם וזה שילוב של להיות בול במקומות, בול במהירות, בול בגובה, בול בגלגול. על כל טעות שאתה עושה יש השפעה על איך אתה נראה מהקהל. אני לא מדבר רק על בטיחות אלא גם על היופי של הביצוע. אם לא גילגלת מספיק אז הצוות עובר בצד במקום באמצע הבמה וזה פשוט לא יפה. בהתחלה היה לי מאוד קשה והופתעתי. אחר-כך דיברתי עם המובילים שהיו לפני והם סיפרו לי שגם הם חוו את אותה החוויה. אתה רואה מאחור את החבר'ה האלה נלחמים סביבך לשמור על המקום שלהם, כי בהתחלה זה מאוד קשה להם 'לשבת' עליך. עם הזמן גם המיומנות שלהם גדלה מצד אחד ומצד שני אתה, כמוביל, לומד להתעלם מהם ולעשות את הביצוע המושלם שלך ויודע שהם כבר יסתדרו".
"'לשבת' על המוביל זה הרבה פעמים מאוד לא פשוט ואפילו די מסובך", מתאר סרן ר'. "יש כל מיני מהירויות שמשתנות, מצבי אף גבוהים. פתאום הוא בורח לך לרגע בגלל שזה מטוס שאין לו יותר מדי כח ולא תוכל להתקרב אליו גם אם תפתח כח מלא. בכלל, הטיסה הזאת, כשכל מה שאכפת לך זה להשאר צמוד למוביל בלי קשר למה הוא עושה, זה מאתגר. זה סוג של אתגר טיסתי ואתגרים זה טוב. זו אחת מהסיבות העיקריות שבגללן רציתי לטוס בצוות הזה".
נא להצמד!
בזמן שהטייסים עסוקים בהצמדות למוביל והמוביל עסוק בתרגילים האירובטיים, הנווט, שיושב מאחורי מפקד הצוות במטוס המוביל, עסוק באחריות הרבה המוטלת עליו. "הנושא העיקרי בעבודת הנווט בצוות האירובטי הוא הנושא של שיפוט הזמנים והנקודות הקרקעיות", מסביר סרן א', נווט הצוות. "בגלל שכל המטס מתוזמן בצורה מדויקת עם מטוסים נוספים ובהתאם לסדר של הטקס, הכניסות שלנו חייבות להיות מדויקות 'על השניה'. בזמן שהקהל לא רואה אותנו אנחנו בונים ניווט שהוא הזמן המדויק שעובר עד הכניסה הבאה שלנו. ככה אנחנו יודעים בדיוק מתי להכנס כשהחניכים זורקים את הכובעים שלהם לאוויר או בסוף ההמנון.
"בנוסף, אני עסוק בעבודה הרגילה של נווט, שדומה מאוד לעבודה של נווט במטוס קרב: בקרה של המטוס שלך ובקרה כללית של כל הצוות, כל המבנה, ראייה קדימה בכל מה שקשור לכמות הדלק, תשומת-לב לדברים חריגים ובעיקר גיבוי של הטייס. הדבר המורכב באמת בטיסה בצוות האירובטי, זה להיות עירני ומודע גם לנתונים של המטוס שלך וגם לאיך ההופעה נראית כלפי חוץ: נקודות קרקעיות, קרבה לקהל, המעבר מעל הקהל ושיפוט הזמנים. שיטת העבודה שלי היא גם כזו שמצריכה להסתכלות פיסית מעבר לכתף כדי לראות מה קורה בפועל באוויר. את ה'כנפיים' אני רואה בקלות כי הם טסים לידי ואת ה'בוקס' אני רואה דרך מראה שמותקנת בתא שלי. הכל מאוד מסודר. אם אני רואה שפתאום יש איזושהי התקרבות או התרחקות מצד אחד המטוסים, אני מיד מתריע על זה. הדיבור שלי על הקשר הוא חופשי, כך שאם אני רואה משהו חריג, אני אוטומטית מעדכן את כולם. במקביל, נדרשת מהטייסים יכולת ריכוז גבוהה מאוד. ה'כנפיים' מסתכלות רק על מספר אחד (המוביל) כדי לראות אותו וכך גם ה'בוקס'. המוביל מטיס את הנתונים של התרגיל ומסתכל על איך זה נראה מבחינת פוטנציאלים ומבחינת הקהל ומי שרואה את כל הדבר הזה ביחד זה אני".
למרות שסרן א' מדבר בבטחון מלא, קשה להתעלם מהחוויה שעבר רק חודש קודם לכן בטייסת ה-F-16 המבצעית בה הוא טס. סרן א' חזר לנחיתה יחד עם סרן ע', הטייס שהטיס את מטוס ה-F-16 בו טסו, כאשר פתאום קרס כן-הנסע הימני של המטוס. בלית ברירה, על-מנת להציל את חייהם, נטשו השניים את המטוס כשהוא כבר על הקרקע - חוויה טראומטית הן במובן המנטלי והן במובן הפיסי. א', שסבל מכאבים בצוואר, קורקע מטיסה למשך שבועיים, כך שאת מטס יום העצמאות החגיגי ביצע הצוות האירובטי בלעדיו.
"אני חושב שמי שלא מפחד באופן כללי הוא טיפש", קובע סרן א'. "וודאי שאני מפחד. בזמן הגיחה עצמה זה לא מפריע לי, אני מרוכז מדי. אבל בנחיתות... חזרתי גם לטוס על F-16 לפני שבועיים. גם שם אני לא חושב על זה תוך כדי הטיסה, כי יש הרבה מאוד מה לעשות באוויר, אבל כל חזרה לנחיתה מלווה בפרפרים בבטן. זה משהו שלא היה לי לפני הנטישה. זה משהו פנימי. החזרה לנחיתה והנחיתה עצמה, בכל מטוס, איך שלא תהפוך את זה, בכל גיחה היא אותה נחיתה. זה תמיד נראה ומרגיש אותו הדבר ותמיד הפלאשבקים חוזרים ועולים בצורה אוטומטית. אני מקווה שעם הזמן זה יעבור. אבל אני יכול להגיד בלב שלם שאני מאוד שמח לחזור לטוס, גם בטייסת המבצעית וגם בצוות".
גוף אחד בשמיים
מעבר לסכנה, ליופי, לאתגר, למקצוענות, למסורת, לראווה, לסמליות ולפטריוטיות, שוכן לו הכיף הגדול, הכיף שבטיסה שונה כל-כך מכל טיסה אחרת בחיל-האוויר. הצוות האירובטי שונה לחלוטין באופי הטיסה שלו משני סוגי הטיסה המקובלים בחיל-האוויר: הטיסה המבצעית וטיסת ההדרכה. מעבר לטיסות חריגות כמו טיסות ניסוי או אימונים מיוחדים המתבצעים לעיתים רחוקות, רוב טייסי החיל לא זוכים לטוס טיסות בעלות אופי קליל יותר או שונה במסגרת שירותם הצבאי. טייסי הצוות האירובטי דווקא כן.
"אני חושב שהדבר הכי מדהים בצוות האירובטי הוא הקרבה המדהימה הזאת שנוצרת בשמיים כשאנחנו טסים", אומר סרן א'. "אנחנו חמישה חבר'ה שיושבים ומתדרכים את הגיחה ועולים לאוויר ושם הופכים לגוף אחד. זה מרגיש ממש כמו גוף אחד שמבצע את המשימה באוויר. המשימה היא שההופעה תצא מושלמת. אני חושב שזה משהו מיוחד מאוד. זו תחושה מדהימה. אני מסובב את הראש ורואה את הפרצוף של סרן ר'. אני מסתכל ואני רואה את ר' ואת נ' והם איתי ביחד. הם כאילו איתי, אבל בפועל הם במטוס אחר לגמרי. זה משהו שאתה בחיים לא תתקל בו בטיסה במטוס קרב. זה נראה לי הדבר שאני הכי אזכור מהצוות - ההתאגדות הזו למבנה אחד של חמישה אנשים".
"הטיסה פה בצוות האירובטי הרבה יותר שלווה", מספר סרן ר'. "ברגע שאתה לומד לשבת במקום ואתה מצליח לשמור על המקום שלך, הטיסה הופכת מאוד שלווה. אני זוכר שכאשר ראיתי את הצוות האירובטי מהקרקע זה נראה לי כמו שירה. התמונה הכי זכורה מהצוות האירובטי הייתה באחד ממסדרי הכנפיים: היה שיר ברקע וראיתי את הצוות עובר במין הרמוניה כזו מעל הקהל, כאילו טס לפי המוסיקה. אני זוכר שזה נראה לי מדהים. עכשיו כשאני טס ככה בעצמי, אני יכול להגיד בוודאות שזה משהו מאוד הרמוני, או לפחות בהשוואה לטיסה ב-F-15 שאני רגיל אליה. שם זה לחלוטין לא ככה. יש גם את הרגעים האלה שאתה מרשה לעצמך לרגע להוריד את העיניים מהמוביל, ממש לשנייה אחת ולהציץ למטה, לקהל. ביום העצמאות, כשטסנו מעל בסיס רמת-דוד, הסתכלתי למטה וזה היה מדהים. זו הייתה ההופעה הראשונה שעשיתי מול קהל מלא. הזזתי את העיניים, אבל ממש לשניה, הסתכלתי למטה וראיתי המון ראשים. אחרי שאתה מחזיר את העיניים, מעכל לשנייה מה ראית וחוזר להסתכל על המוביל, אתה מרגיש את הקהל בפעם הראשונה. פה, אגב, המשימתיות משתנה. אתה מתאמן, מתאמן, מתאמן ועכשיו, כשאתה מופיע מול קהל, אתה מבין שלרגע הזה התאמנת. אני חושב שזו הייתה החוויה שתיחרט לי הכי חזק בזכרון".
"הטיסה המבצעית היא טיסה הרבה יותר ממוקדת מטרה, הרבה יותר תכליתית, הרבה יותר 'מרובעת' עם קצוות חדים בכל מיני פינות כשהמשימה מכתיבה את הביצוע והביצוע הוא מאוד מאוד מורכב", משווה רס"ן מ'. "המשימה בטייסת מאוד מורכבת: יש לה המון שיקולים, המון אלמנטים. אתה יכול לעשות את אותה הטיסה בדיוק שעתיים אחרי והיא תהיה קיצונית בצורה אחרת. זו טיסה שדורשת שכל החושים יעבדו. הטיסה בצוות, בלי להשמע פיוטי מדי, היא סוג של אמנות. היא טיסה מאוד שקטה, מאוד מקצועית, מאוד נקייה. אף אחד לא מדבר בקשר ואנחנו טסים תמיד את אותו הדבר. תמיד. אני תמיד בתרגיל השלישי באותו הגובה, באותה הזווית, באותה המהירות, באותה הנקודה הקרקעית. היכולת להגיע לרמת מקצוענות גבוהה כל-כך נעוצה שם. בטייסת המבצעית זה לעולם לא יהיה אותו דבר. בכל מטס זה נראה אחרת, השיקולים שלך משתנים. 'אמנות' או 'שירה' נשמעות לי מילים פיוטיות מדי אבל זה פשוט ככה - אין דרך אחרת לתאר את זה. אתה מגיע לרמת מקצוענות אבסולוטית, למצב שבו כבר כמעט ואין לך מה לתחקר או לשנות. אתה מגיע לרמת מיומנות כל-כך גבוהה וזה בעיקר כיף מאוד. אני מחייך ונהנה לכל אורך הטיסה בניגוד לטיסה בטייסת המבצעית, שם אתה בעיקר מזיע ונלחם. בסופה של הטיסה אתה אולי נהנה מהתוצאות אבל פה, בצוות, זו פשוט הנאה טהורה לכל אורך הדרך".


תודה עדן על השיתוף..