כמו שנועם (זה שמעליי) כתב, אני גרתי עם רועי בבניין.
הכרתי אותו אישית, וגם את משפחתו, אבל לא ברמה של חברות ממש.
ידעתי בעקרון מה הם תחומי העניין שלו, והלכתי לנחם את המשפחה כשההורים שלי סיפרו לי על זה.
הם גרים בדיוק קומה מתחתיי, מאז שעברתי לבניין הזה.
בהתחלה, לא היינו (המשפחות) בקשר כל-כך טוב, רבנו בגלל שאחי הקטן הרעיש מדי פעם כששיחק כדורסל במרפסת, שאגב- הייתה בדיוק מעל חדר השינה של הוריו של רועי.
עד יום מותו, לא ממש הכרתי אותו ברמה של ידע ממשי.
אבל כשהלכתי לנחם את משפחתו בשבעה, אימו סיפרה לי עליו, ועל תחומי העניין שלו. היא סיפרה לי מה הוא אהב לעשות, במה היה טוב, איך הוא התנהג בדרך כלל, ועוד כמה דברים מיוחדים עליו.
הוא תמיד היה נראה כל-כך נינוח, נחמד וחביב; אבל אף פעם לא באמת ייחסתי לפעמים שפגשתי אותו במדרגות חשיבות רבה, שכנראה הייתה צריכה להיות בסופו של דבר, יותר חשובה מבחינתי- לפחות בסדר העדיפויות.
לא ידעתי על הבעיה שהייתה לו. הוא היה נראה בדיוק כמוני, וכמו כל אחד ואחד מהאנשים בארץ.
אבל כשהכרתי אותו לעומק, אמנם קצת באיחור,
הבנתי שהוא היה מיוחד. לא כמוני, לא כמו אחי, ולא כמו אף אחד אחר.
יהי זכרו ברוך,
משתתף בצער המשפחה.
גיא טבת.
גיא טבת
