יירוט מטוס עם נשק גרעיני

טוב כמו שהבטחתי, מצאתי לכם 3 דברים מויקיפדיה על תאונות עם פצצות גרעיניות שכמובן לא עשו נזק.
1: התנגשות בין מטוס F-86 וB-47, כאשר הB-47 נשא פצצה גרעינית. המפציץ קיבל אישור, שחרר את הפצצה[לא הטיל, פשוט נפטר מהחימוש. לא זוכר מילה בעברית, באנגלית זה Jettison]
http://en.wikipedia.org/wiki/1958_Tybee_Island_B-47_crash
2: מטוס B-52 שנכנס במטוס תדלוק בשעת תדלוק אוירי. כל אנשי הצוות של שני המטוסים נהרגו.
4 פצצות מימן שהיו על המטוס נפלו, ל3 התפוצץ החומר נפץ הלא גרעיני, מה שגרם לזיהום, הרביעית נמצאה אחרי חודשיים בערך בלא פגע.
http://en.wikipedia.org/wiki/1966_Palomares_B-52_crash
3: מטוס B-52 חמוש ב4 פצצות מימן שנדלק לו תא הטייס, כל חברי הצוות נטשו.
הפצצות גם כאן פיזרו קרינה, אבל לא היה פיצוץ.
http://en.wikipedia.org/wiki/1968_Thule_Air_Base_B-52_crash
ואחרון חביב: רשימה של המון המון תאונות גרעיניות
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_military_nuclear_accidents

בצורה מאוד מאוד סכמטית,
פצצה גרעינית היא מסה קריטית של אוראניום מועשר . הדק (TRIGGER) של פלוטוניום שעשוי להדחק בחוזקה לאורניום ע"י מטען קונבנציונלי. איך ומה מפעיל אותו - זה לא ממש משנה.
מה שכן משנה וצריך לזכור שאם פצצה גרעינית מתפוצצת והיא לא גוררת תגובת שרשרת (שזה מה שהיא צריכה לעשות) עם הסביבה בה היא פוגעת - הנזק הצפוי למיטב ידיעתי יהיה לא יותר מנפולת גרעינית יחסית קטנה ונזק מזערי (באופן יחסי).
לא מאמיןם שפצצות כאלה מוטלות עם מרעום גובה אלא עם מרעום השהייה. הן צריכות להגיע לעומק מסויים כדי להביא את "אפקט השרשרת" הידוע לשמצה...

schredder, לאו דווקא.
הפצצות שהוטלו על יפן התפוצצו בגובה, להגדיל את הטווח שהן עושות נזק או משהו כזה...

schredder, אני לא מדען גרעין אבל "אפקט השרשרת" שאתה מתייחס אליו לא קשור לסביבה של פצצה גרעינית אלא לחומר הבקיע, ומכאן חשיבותה של מסת החומר הבקיע בפצצה. גרעינים של אטומים רדיואקטיביים מתפרקים מעצמם, מה שפצצה גרעינית עושה זה לשים כמות מספיקה מהם, קרוב מספיק אחד לשני (זאת שאלה של צפיפות קריטית של מסה, בעצם) כדי ליצור את "תגובת השרשרת" בחומר הבקיע, שבה משתחררת כמות עצומה של אנרגיה בפרק זמן מאוד קצר.

את זה עושים באחת משתי דרכים - שיטת הקליע או שיטת הקריסה פנימה (פיצוץ פנימה, Implosion).

שיטת הקליע היא הפרימיטיבית יותר ובה עושים שימוש באורניום. בשיטת הקליע יש בפצצה שתי מסות תת-קריטיות (כלומר, כאלו שלא יכולה להיווצר בהן תגובת שרשרת, הן קטנות מהמסה הקריטית) שמוחזקות בנפרד. אחת מהן, "הקליע", משוגרת אל תוך השניה (באמצעות מטען נפץ, בדומה לפגז או קליע), כך שהן מתחברות למסה על-קריטית ומתרחש מיד פיצוץ גרעיני.

שיטת הקריסה פנימה נחשבת מתקדמת יותר ובה עושים שימוש בפלוטוניום. בשיטה זו הפצצה מורכבת מכדור פלוטוניום שסביבו מטעני נפץ. הם ממוקמים בצורה סימטרית ומדויקת מאוד כדי שהם יהדפו את הפלוטוניום בדיוק למרכז וידחסו אותו בצורה סימטרית. כך נוצרים רגעית תנאים של צפיפות גבוהה יותר, שבהן המסה שהייתה תת-קריטית היא עכשיו על-קריטית ומתרחש פיצוץ.

כלומר, בכל אחת משתי הדרכים הכל מתחיל בחומר נפץ תקני, ואפילו מטען לא מאוד גדול שלו. אם משהו יגרום לפיצוץ של המטענים (שיורים את קליע האורניום או דוחסים את כדור הפלוטוניום), יכול להתרחש פיצוץ גרעיני. אבל, חומרי נפץ ומרעומים מודרניים הם מאוד בטוחים ומתוכננים כך שיהיה קשה מאוד לפוצץ אותם בצורה לא מכוונת.

בקשר להערה לגבי הפיקל- בפצצות מסוג גרעיני מימני ושאר דברים חביבים שמוטלים ממטוסים (מדובר מפצצות רציניות והמבין יבין) יש מתקן מיוחד שבאם הטייס לחץ על הפיקל והפצצה שוחררה ואז הודיעו לו בקשר על ביטול משימה הוא מפעיל בכמה לחיצות את המתקן (בשלט רחוק) והפצצה לא תתפוצץ לא משנה איך היא פוגעת ובמה היא פוגעת

לגבי שאר הדברים הסבירו אותם מעולה

ואם לא מתבצע תהליך חימוש של הפצצה היא לא תתפוצץ גם אם המטוס מתפוצץ באוויר הפצצה בנויה כך שלא תתפוצץ והיא או תנחת מעוקמת במקום כלשהו או תתפרק באוויר יכול להיות שזה יגרום לזיהום של שטח לא נרחב


רועי

pilot-ROY, טעות, החומר נפץ בפנים יכול להתפוצץ וזה כבר קרה, אם תסתכל בתאונות ששלחתי לכם פה...

אני לא דיברתי על תאונות בקטע של הלא יכול להתפוצץ

ראשי הנפץ היום מורכבים מליבת פלוטוניום שנדחסת ע"י פיצוץ מבוקר ומדוייק מאוד של מספר מטענים המקיפים את הליבה.
כמו שטוויסטר הסביר, הפיצוץ של המטענים דוחס את ליבת הפלוטוניום מעבר למסה הקריטית ומתחילה תגובת השרשרת. ללא פיצוץ מדוייק מאוד כל מה שיתקבל הוא פיזור של החומר הרדיו-אקטיבי, אבל לא תגובה גרעינית. (כך גם בריסוק פיזי של הפצצה הגרעינית - פיזור של החומר הרדיו אקטיבי ללא תגובה גרעינית).

כלי הנשק בהם שני גושי אורניום המתנגשים אחד בשני נעלמו מעל פני העולם אחרי שLittle Boy התפוצצה בהירושימה.
"fat man" וכל החימוש הגרעיני שנבנה מאז היו בתצורה של דחיסת פלוטוניום.

אני מניח שבין היתר זה בגלל שפצצות הדוחסות את חומר הביקוע בטוחות יותר לטיפול. הסיכון לפיצוץ מקרי בפגיעה בקרקע קטן הרבה יותר, גם בגלל הצורה המדוייקת של המטען הדרוש לפיצוץ וגם בשל העובדה שחומרי נפץ פלסטיים מודרניים עמידים מאוד בחום ואינם רגישים לחבטות.

ככה או ככה, אחרי שהוסרו כל האבטחות וחומשו כל המרעומים (וההיגיון אומר שרצץ החימוש חייב להיות ארוך יחסית, גם ע"מ להבטיח הפעלה וגם ע"מ למנוע פיצוץ לא רצוי במקרה של התרסקות או תקלה), והפצצה הוטלה לעבר המטרה, אין שום דרך לעצור אותה או את הפיצוץ שלה. ברגע שהכל חמוש - אתה מחוייב לתקיפה. להשאיר דרך לביטול החימוש מרחוק, פירושה שהשארת פרצה לצד השני לנצל ע"מ לננטרל את הנשק המגיע לכיוונו.

זה כמובן תקף גם לגבי ראשי נפץ גרעיניים המשוגרים ע"י טילים באליסטיים.
הרש"קים משוגרים לא חמושים והאבטחות (האלקטרוניות) מוסרות בזמן מעוף הטיל. את רצף החימוש ניתן לעצור מרחוק. אך לדעתי לאחר שהרש"ק דרוך - אין שום דרך לנטרלו.

"נעלמו מעל פני העולם" זה די נכון, אבל אי אפשר להגיד שייצור פצצת אורניום זה רעיון מופרך לגמרי בימינו. יש בעצם שתי דרכים עיקריות לנצל תוכנית גרעין אזרחית לכאורה, לייצור נשק גרעיני:

1) להקים בסתר מפעל להפרדת פלוטוניום ולהפריד בו פלוטוניום מתוצרי הכור(ים) כדי לייצר פצצת פלוטוניום. זו תוכנית ארוכה שדורשת תשתית טכנולוגית מקיפה, אבל זאת הדרך היסודית, המודרנית והיעילה יותר בטווח ארוך לפיתוח ארסנל גרעיני.

2) להשתמש בחומר רדיואקטיבי שנרכש לכאורה לשימוש בכור(ים) למטרות אנרגיה או מחקר, ובמקום זאת להפיק ממנו ישירות אורניום כדי לייצר פצצת אורניום (בשיטת הקליע). זה תהליך מהיר יותר ופשוט בהרבה, אבל יותר קשה להסתיר אותו מעיני העולם אם תוכנית הגרעין האזרחית נמצאת תחת פיקוח.

למרות שפצצת פלוטוניום היא כנראה הדרך העדיפה ברוב המקרים, החלטה על הפקה מהירה של פצצת אורניום יכולה בהחלט להתקבל במדינה שמחליטה ש"בעל הבית השתגע" והיא חייבת פצצה עוד אתמול.

ברור שבשלב הסופי אין דרך לעצור את הפצצה/ הטיל (שלב סופי- שלב אחד לפני הפיצוץ)
אבל יש כמה שניות בין השחרור לשלב הסופי שבהן ניתן להשתמש במתקן הניטרול

בשום נשק המוטל/נורה/מושלך/משוגר לא תמצא מנגנון שעוקף את תהליך החימוש ומבטל או עוצר אותו. הנקודה היא שברגע שיש פתח כזה - גם האוייב יכול לנצל אותו. מה שאומר, שיש לך את כל רצף האיתחול והחימוש של הנשק. מהרגע שהוא הוטל, זהו, מבחינתך הוא מתפוצץ.

יש כמובן גם את הדריכה המכאנית האחרונה, שמאפשרת למטוס המטיל זמן להתרחק מרדיוס ההדף,
למיטב זיכרוני (לא התעסקתי בזה אף פעם ממש) באף הפצצה יש מדחף קטן שהוא מעיין אלטרנטור שטוען את הקבל של הנפץ (מה שיוצר בפועל את הניצוץ). הוא מוחזק ע"י ניצרה המאובטחת לנט"ל, כשהחימוש מוטל, הניצרה נשלפת והמדחף הקטן מתחיל להסתובב ברוח. - כלומר עד שהוא לא יצר מספיק מתח כדי לטעון את הקבל (מה שמתאים למרחק מסויים מהמטוס) הפצצה לא תוכל להתפוצץ.

מהידוע לי, הכמה שניות שאתה מדבר עליהן, מהשחרור עד ל"שלב הסופי" כהגדרתך - הן השניות של הדריכה המכאנית הזו.

פצצת האטום לא תיתפוצץ אולי תיגרום לקרינה קטנה בסביבתה אבל לא יותר מזה. פצצת אטום חייבת להיתפוצץ פנימה בישביל ליגרום את הנזק שאנחנו שמענו וקראנו, זאת אומרת האטום עצמו עטוף בלוחות חומר נפץ כמו כדור-רגל בערך וכל הלחות חייבות להיתפוצץ ביחד! אם בחלקיק שניה אחד הלוחות מתפוצץ מאוחר אזי הפצצה לא תיתפוצץ! ואני מקווה שהבינו אותי...

אני אסביר לך מה קורה. לאחר שדעתו של הטייס מוסחת בזמן שהוא מסתכל על תמונה של המשפחה שלו, פוגע בו טיל קרקע אוויר שמפוצץ את המטוס וגורם לפצצה להקבר באדמה. אחרי 30 שנה בערך, שני איכרים סורים מוצאים את הפצצה ומעמיסים אותה על טנדר. כעבור מספר ימים הם מגלים שהם חולים בסרטן בגלל הקרינה, ובחור מוזר שמתחזה לרופא קונה מהם את הפצצה במחיר טוב.

אחרי זה כבר מעבירים את הפצצה לגבול רוסיה , שם מחביאים את הפצצה בתוך מכונת שתייה...ומשם והלאה הסיפור מסתבך עד שמגיעים כמעט למצב של מלחמת עולם שלישית.

🙂

LOL 🙂 גדול