STS-126 - כיסוי השיגור.

אם שום דבר לא ישתבש, מעבורת החלל אנדוור תשוגר מחר למשימה STS-126 לתחנת החלל הבינ"ל.

ניתן לצפות בשידור חי דרך האינטרנט בלינק הנ"ל
http://www.nasa.gov/55644main_NASATV_Windows.asx

ניתן גם לצפות באותו השידור (בכמה פורמטים נוספים) באתר של NASA
http://www.nasa.gov/multimedia/nasatv/index.html

לוח הזמנים של השידור מתעדכן באופן שוטף וניתן לעיין בו בלינק הבא
http://www.nasa.gov/multimedia/nasatv/mission_schedule.html

השיגור מתוכנן ללילה שבין שישי לשבת בשעה 00:55 שעון גריניץ' - כלומר 2:55 שעון ישראל.
כיסוי השיגור יתחיל כמה שעות קודם, בערך בשעה 21:30 שעון ישראל.


עוד קצת פרטים על המשימה
http://en.wikipedia.org/wiki/STS-126
אורי

הצוות מתחיל להכנס למעבורת.
בנתיים אין עיכובים.

טוב, השיגור עבר בהצלחה.

המעבורת נמצאת במסלול - במהלך הימים הקרובים היא תבצע כמה תימרונים כדי להביא אותה למפגש עם תחנת החלל.

נאס"א ממשיכים לשדר 24/7 - סביר להניח שיהיה מה לראות במהלך הימים הקרובים.
הנחיתה מתוכננת לכ"ט בנובמבר.

חבל שזה היה בלילה 🙁

חבל שתוכנית המעבורת האמריקאית מתקרבת לסופה, בלי שיש מעבורת חדשה שתחליף אותה.
קשה להאמין שבתחילת דרכה של התכנית חשבו שיהיו שיגורים כל שני וחמישי.

ומי בכלל זוכר את המעבורת הרוסית בוראן(buran- буран) שיצאה לחלל פעם אחת בלבד ב-1988, אבל אפילו אז היא עשתה את זה כאשר המעבורת לא מאויישת. יעני ההמראה, והנחיתה בוצעו אוטומטית, משהו שאפילו היום לא מצליחים לעשות.
חבל שברית המועצות התחילה במירוץ חימוש נגד ארה"ב, ובגלל שהמעבורת לא מתאימה לנשיאת נשק גרעיני, ביטלו את התוכנית. תירוץ עלוב לביטול הצלחה מזהירה של התעשייה הרוסית.

עדיף שמירוץ החימוש היה הופך למירוץ לחלל, כאשר שני הצדדים מנסים לשפר טכנולוגיות, ולהעלות יותר משימות לחלל. ואז אולי הנבואות שעל הבזוקה, שעד גיל 21 נגיע ליריח הייתה מתקיימת.

מידע נוסף על המעבורת הרוסית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Buran_(spacecraft)

lirdon, זה לא היה אוטומטי, מישו שלט בחללית מכדה"א.

הסיבה לביטול פרוייקט הבוראן היתה כלכלית נטו. הם ביצעו את זה כדי לא "לצאת פארשים" - אבל בסוף שנות ה80 התחילה כבר ההתפוררות הכלכלית של בירה"מ. העלות לא היתה כדאית ביחס לטילים חד פעמיים.
לא ברור לי בכלל מה תיכננו הרוסים להשיג, המבנה של הבוראן מרמז שהיא תוכננה כהשג הנדסי ולא ככלי לשימוש יומיומי. היא היתה כבדה יותר מהמקבילה האמריקאית. לא היו לה מנועים בכלל, "מיכל הדלק החיצוני" שלה היה טיל מאסיבי (עם המנועים והכל). כלומר כלכלית צריכים לבנות ולבדוק כל מנוע לפני השיגור. לעומת זאת בגלל החוסר במנועים, תא המטען שלה היה קצת יותר גדול. יחס הגרר לעילוי שלה יותר גרוע משל האמריקאית - וגם היא לא ממש דאון מצטיין (ההגדרה "flying Brick" היא לא הגדרה הוליוודית - ככה היא מוגדרת בנאס"א)

ובלי שום קשר גם האמריקאים הפסיקו לשגר לווינים מסחריים אחרי הצ'אלנג'ר ב-86. וכל המשימות מאז ועד היום היו משימות מחקר או שיגור לווינים צבאיים.

והיה מירוץ לחלל בשנות ה60. הרוסים ניצחו בשלב הראשון, להעלות אדם למסלול. אבל בריה"מ איבדה לחלוטין את הכיוון באמצע שנות ה-60, אחרי מותו של סרגיי קורולב (http://en.wikipedia.org/wiki/Sergei_Korolev) שהיה למעשה אבי תוכנית החלל הרוסית (אצל האמריקאים היה זה ורנר פון-בראון http://en.wikipedia.org/wiki/Wernher_von_Braun). כתוצאה מאובדן הכיוון הזה האמריקאים ניצחו את המירוץ לירח בזמן שבריה"מ סירבה בכלל להודות שניסתה להגיע לשם. רק בשנות ה90 נודע שהרוסים בנו טיל לא קטן בשם R1 (שתיכנן קורולוב לפני מותו) וביצעו כמה שיגורים כושלים בזמן שאנשי תוכנית אפולו כבר קיפצו להם על הירח.

למי שמעוניין להרים גבה או שתיים, אני ממליץ לעיין היטב בקורות חייו של ורנר פון בראון במלחמת העולם השניה 😉

האמת שאם פתחנו את הנושא, אז גם המעבורת האמריקאית לא ממש סגורה על עצמה. יש לה שורשים בפרוייקטים של חיל האוויר האמריקאי ושל נאסא, וזה לא עשה לה טוב. למשל, התכנון של ה-TPS (שכמו שראינו, הוא רחוק ממושלם...) נגזר מזה שחיל האוויר האמריקאי רצה כלי שיכול לשנות את המסלול שלו באמצעות תמרון Aerobrake (ע"ע X-20, למרות שהוא היה אמור להיות בכלל Hot Body כמו ה-X-15). בכלל, המעבורת ממש הקדימה את זמנה, ואולי עדיין מקדימה את זמנה, כמובן בראש ובראשונה מבחינת השימוש החוזר.

אני אומר שהיא לא ממש סגורה על עצמה, בגלל שהיה אפשר להגיע להישגים דומים ואפילו עדיפים מבחינת תשתית חלל באופן זול בהרבה וייתכן מאוד שגם בטוח בהרבה. מבחינה הנדסית פרוייקט המעבורת הוא זינוק קדימה בערך כמו מה-V-2 לתוכנית אפולו, אבל מבחינת שיקולי עלות/תועלת... לדעתי למדנו בעיקר מה לא לעשות, ובמחיר יקר מאוד.

כך שאני לא חושב שחבל שתוכנית המעבורת נסגרת ב-2010. מה שכן חבל לי, זה ההתברברות האמריקאית עם ה-VSE וה-Ares I בפרט...

http://en.wikipedia.org/wiki/X-20
http://en.wikipedia.org/wiki/Vision_for_Space_Exploration
http://en.wikipedia.org/wiki/Ares_I
http://en.wikipedia.org/wiki/DIRECT

הARES מתעכב כרגע רק בגלל STS-125 🙂
השיגור שלה נדחה למאי. כך שלא יוכלו להתחיל ולהסב את כן השיגור 39B לARES עד שהיא תנחת.
(אם כי יש להם גם לא מעט בעיות עם כל דבר אחר בפרוייקט - מהJ2X של השלב השני ועד הSM של הקפסולה)

בדיוק... יש להם לא מעט בעיות.

ההסבה של כן השיגור היא כנראה הדאגה הכי קטנה בכל מה שנוגע ל-Ares I...

התכנון שלו מאוד בעייתי - ה-SRB לא היה מספיק חזק כדי להרים את ה-Orion, מכאן בכלל הצורך להגדיל את ה-SRB ל-5 סגמנטים ולפתח את ה-J2X. שניהם לא מתקדמים כרצוי... ועם כל איטרציה ה-Orion רק נעשה כבד יותר, מה שדי מדאיג מבחינת ביצועים. שלא לדבר על הבעיה של הויברציות (ה-"Pogo"😉 של ה-Ares I, שהיא פטאלית ועדיין לא נפתרה במלואה.

ה-Orion גם הוא נתקל בקשיים וספקות, בייחוד בנוגע ליכולת לעשות בו שימוש חוזר, אבל לדעתי, הבעיה האמיתית היא בפלטפורמת השיגור, ה-Ares I. כמובן, פיתוח של משגר תמיד מלווה בקשיים, וגם לאפולו הייתה בעית ויברציות חמורה בהתחלה. למרות זאת, Ares I נראה לי כרגע שהולך ליפול קרוב מאוד לגבול שבין כישלון להצלחה, כשהשאלה העיקרית היא מאיזה צד.

אם ב"עיכוב" אתה מתייחס לשיגור האב טיפוס הראשון, אז למיטב ידיעתי אין יותר מדי למה לחכות... הטיל שישוגר לא יכלול יותר מדי מהטכנולוגיה החדשה (הסגמנט החמישי ב-SRB יהיה ריק). בקיצור, יותר תרגיל יחסי ציבור ופחות מבחן ל-Ares I.

הASRB היה תמיד מוגדר כשלב ראשון בטיל. היה ברור לכולם שהARES הוא לא SSTO. סה"כ הם מנסים למקסם טכנולוגיות קיימות. אגב, חוץ מבעיות הפוגו יש להם גם בעיה קשה לפצות על רוחות.
יש להם גם בעיית משקל חמורה שבגללה הם רוצים לבטל לחלוטין את היכולת לנחות ביבשה ולהשאר עם אופצית הנחיתה בים הישנה. יש להם גם בעיה עם מגדל המילוט שהם רוצים להחליף בפיתרון זול וקל מהיבט משקל (אבל יותר מסובך טכנולוגית). בקיצור. הם בבעיות מפה עד קיבינימט 🙂

ניסויי הSRB למיטב ידיעתי כבר קרובים לסיום, אחרי הכל זו טכנולוגיה מוכחת, שהמחקר שלה התחיל לפני שנים (בתחילת שנות ה90 רצו לחבר למעבורות SRB עם 5 סגמנטים - אבל ירדו מזה) רק צריך עוד התאמות קטנות.

הJ2X זה סיפור אחר לחלוטין אמנם הוא פיתוח ישיר של טכנולוגיה אמינה ומוכחת. אבל הם החליפו חצי מהרכיבים. תוכנית המבחנים שלו היא הרבה יותר בעייתית.

בקיצור, גם טיסת ניסוי "רזה" שסה"כ שתהיה SUB-ORBITAL, אפילו אם תכלול מאיץ עם 4 סגמנטים ורק בערה קצרה של הJ2X תתן המון מידע חשוב שחסר, ודחיפה לא קטנה לפרוייקט.

לפי ויקיפדיה לא יהיה J2X, אלא משקל דמה. מה שאומר שבעיקרון הם משגרים SRB טיפה ארוך מהסטנדרטי עם צנרת קצת שונה, מכן שיגור שונה. אין בזה שום דבר רע, זה צעד ראשוני, אבל גם אם הטיסה תהיה מוצלחת מאוד, זה עדיין לא אומר שהפרוייקט יצא מתחום הספק.

בשביל מיקסום טכנולוגיות שנגזרות מהמעבורת, הם עושים אחלה עבודה בלקחת מנוע בן 40 שנה וכמו שציינת, לייצר אותו מחדש, אחרת לחלוטין, להוסיף עוד כמה מיליארדים על שינויים בטכנולוגיה קיימת (SRB), ולעשות את כל השאר מ-0...

אבל אני חושב שבגדול אנחנו מסכימים, לפחות על זה שיש להם מספיק בעיות עם הפרוייקט הזה כדי לגרום לסטודנט להנדסת אווירונאוטיקה וחלל לרצות להחליף פקולטה. אם הם יוציאו מזה פלטפורמת שיגור מוצלחת בלי לאחר בעוד שנה-שנתיים וכמה מיליארדים, אני מוריד בפני NASA את הכובע, ומיד אחר כך אוכל אותו.

הצלת את עצמך עם ה"בלי לאחר" 🙂
הם הטילו את כל כובד משקלם על העניין הזה - אין להם דרך חזרה. לזה הם יגרמו לעבוד. בצורה זו או אחרת.

אגב, אני לא אתפלא אם בסוף נראה דווקא את הARES IV ממריא ראשון.
הרבה יותר פשוט לקחת TITAN (או סתם ET עם SSME או J2X) לחבר לו שני SRB (עם 4 או 5 סגמנטים). לדחוף לו למעלה את הORION והשלב השני ולשגר. טיל גדול ומאסיבי, אבל הרבה יותר פשוט...

חבל שביטלו את הHERMES, הוא היה יכול להיות חלופה לא רעה בכלל לאוריון בטיסות לISS.

uri_ba כתב/ה:אגב, אני לא אתפלא אם בסוף נראה דווקא את הARES IV ממריא ראשון.
הרבה יותר פשוט לקחת TITAN (או סתם ET עם SSME או J2X) לחבר לו שני SRB (עם 4 או 5 סגמנטים). לדחוף לו למעלה את הORION והשלב השני ולשגר. טיל גדול ומאסיבי, אבל הרבה יותר פשוט...

בדיוק. אם אני הייתי נאסא, בכלל הייתי מתחיל קודם מה-Ares IV. הוא אמנם יקר יותר פר שיגור, אבל דורש פחות פיתוח, ויאפשר להם גם להקדים את לוחות הזמנים בהרבה וגם לספק מוצר הרבה יותר טוב (למשל, לא להתפשר בתכנון של Orion). אח"כ הייתי שובר את הראש לגבי משגר קטן וחסכוני יותר לשימוש שוטף. עד אז גם יש לצפות ש-SpaceX ומיזמים אחרים יצליחו או יכשלו, ואם הם יצליחו, אולי המשגרים שלהם יספקו לנאסא פיתרון COTS שיבטל את הצורך לפתח משגר חדש לגמרי, אם בכלל.

לכן אני חושב שכנראה החבר'ה של DIRECT קלעו הרבה יותר טוב מנאסא. התוכנית שלהם היא טובה יותר באופן מובהק מבחינת ניצול טכנולוגיה קיימת ומבחינת פשטות ומזעור סיכונים בתהליך הפיתוח (זה די בא ביחד). אבל כמו שאמרת, לנאסא כבר אין דרך חזרה (בטח שלא באקלים הפוליטי בארה"ב על רקע המשבר הכלכלי ובחירת אובאמה).

אם מישהו מעוניין,
המעבורת נמצאת כרגע בתהליך העגינה עם תחנת החלל.