#1
·
לפני 17 שנים
הייתי אז בן 11 וחצי אסון המסוקים עוד היה טרי (1997) ולכל ילדי המושב היו כל מיני הטבות בינהן לטוס למפגן חיל האוויר בחצרים ולשבת עם כיסאות פלסטיק ממש בפאתי המסלול.
בתור נער צעיר שחלם תמיד להיות טייס ושמעולם לא היה במפגן זה היה בשבילי רגע עצום.
העלייה למטוס.
אתה עולה למטוס ורואה כיסאות בדפנות המטוס ליד כל ילד יש לפחות טייס אחד ואני מתחיל לשאול שאלות כמו מכונת כתיבה שמתקתקת על הדף.
ברגע שנמאס להם הם התחילו לדבר עם עצמם ואז פתאום בא אלי אחד מאנשי הצוות אוויר (המכונן נדמה לי) ושואל אותי אתה לובן? אמרתי כן זה השם משפחה שלי, ואז הוא אומר בוא איתי..
פתאום כאילו השמיים נפתחו ואפילו שזה היה לילה הכול היה ממש זוהר באותו היום.. הטייס מתברר הוא חבר של דוד שלי שגם הוא טייס, ואז מצאתי את עצמי יושב בתא הטייס מביט בהטסה ואפילו שומע את הקשר באוזניות.
אחר כך הכול היסטוריה מפגן יפה וחיוך שלקח לו זמן לרדת..
מה שקצת אירוני זה שלא ידעתי שאחרי כמה שנים אני גם אקפוץ מהמטוס הזה.. אבל נו טוב כשאתה ילד אתה ילד.
בתור נער צעיר שחלם תמיד להיות טייס ושמעולם לא היה במפגן זה היה בשבילי רגע עצום.
העלייה למטוס.
אתה עולה למטוס ורואה כיסאות בדפנות המטוס ליד כל ילד יש לפחות טייס אחד ואני מתחיל לשאול שאלות כמו מכונת כתיבה שמתקתקת על הדף.
ברגע שנמאס להם הם התחילו לדבר עם עצמם ואז פתאום בא אלי אחד מאנשי הצוות אוויר (המכונן נדמה לי) ושואל אותי אתה לובן? אמרתי כן זה השם משפחה שלי, ואז הוא אומר בוא איתי..
פתאום כאילו השמיים נפתחו ואפילו שזה היה לילה הכול היה ממש זוהר באותו היום.. הטייס מתברר הוא חבר של דוד שלי שגם הוא טייס, ואז מצאתי את עצמי יושב בתא הטייס מביט בהטסה ואפילו שומע את הקשר באוזניות.
אחר כך הכול היסטוריה מפגן יפה וחיוך שלקח לו זמן לרדת..
מה שקצת אירוני זה שלא ידעתי שאחרי כמה שנים אני גם אקפוץ מהמטוס הזה.. אבל נו טוב כשאתה ילד אתה ילד.
"במקום בו אין אנשים השתדל להיות איש"
