הפקודה מגיעה לפני הזריחה ממש. בנות הברית יתקפו את הבסיס שלנו בתוך זמן קצר. יש לשבת במטוסים מוכנים על המסלול ולחכות לפקודת ההמראה.
הם ככל הנראה מטורפים. הרי אנחנו כבר בהכנות לפינוי. מה כבר יש לתקוף כאן? לא משנה. פקודה זאת פקודה, ופקודות מבצעים. אנחנו נטוס גבוה בפטרול על ציר מערב-מזרח לאורך הגבול, ונחפש אותם לפני שיגיעו. הפקודה אומרת לא לחצות גבול גם לפני המגע וגם לאחריו - לא לרדוף אחרי הבורחים. שייסה. כל יתרון שיכול היה להיות לנו מתבטל. פיקוד האויר שלנו כנראה כבר בהיסטריה. פקודות חסרות בסיס מונחתות עלינו מדי יום. אסור כך ואסור כך. מה זה משנה? אנחנו עומדים להפסיד את המלחמה בכל מקרה. זה כבר ברור.
יושבים על המסלול. מוטי וחן איתי. חן אומר שהוא נורא שמח לטוס איתי. נראה מה יגיד בסוף היום. פתאום אזעקות. הם התגלו. קדימה קדימה להמריא, להמריא, אין זמן. מחכה לאישור של מוביל מבנה הדורות השני, רז. לא להמריא, הוא אומר, עדיין לא. למה הוא מחכה? שיפציצו אותנו על המסלולים? הרי הבריטים האלה לא יבחלו בשום אמצעים.
"אוקיי, מבנה מס 1 באויר", "המסלול פנוי". חן לשמאלי כל-כך נלהב שאנחנו כמעט ממריאים בו זמנית. מוטי מיד מאחרינו. "גלגלים למעלה, מדפים למעלה" אני מכריז. "מצערת על 95% בטיפוס מיטבי 280 קמ"ש". צריך לתפוס גובה מהר. הם יגיעו תוך כמה דקות, ואם לא נהיה גבוהים נפספס את כל היתרון שלנו. המטוס הזה חזק. מטפס לא רע בכלל. לא כמו העגלות האלה האנטונים. מיישרים בגובה חמש והופכים כיוון לצד מערב. ננסה לתאם את עצמנו עם מבנה מס' 1 בנקודת המפגש. "יש תוקפים בגובה בינוני" מגיעה ההודעה, האנטונים זיהו ראשונים מהגובה שלהם. "שימו לב למלווים בגובה רב". אנחנו מזהים כמה נקודות, אבל תנאי התאורה הקשים של שעת הבוקר המוקדמת מכבידים על הזיהוי. מתוך התמקדות בזיהוי התוקפים, אנחנו סוטים מהמסלול והמבנה שלי מתפרק. זה ממש לא טוב. אנחנו נכנס לקרב ללא חיפוי ולא נצליח לתאם את המתקפה כמו שצריך.
קריאות "תנו לי מיקום", "תנו לי אורות", "אני לא רואה אתכם" ממלאות את הקשר. מנסה לתת נקודות ציון כדי שנוכל להתלכד. זה לא עובד. אני נשארתי גבוה בעוד מוטי וחן ירדו נמוך. "אני בקרב" אני מקבל הודעה. מי זה היה? לא זיהיתי מי אמר את זה. אין לי מושג איפה הם יחסית אלי, ועוד יותר גרוע, איפה אני יחסית לקרב כולו.
פתאום אני מזהה מה קורה - Furrball ענקי מתרחש ישירות מעל הבסיס. אני טס ישירות לשם, מפסיק לשים לב למבנה. זה חוסר אחריות, אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. אני קולט מטוס שטס אלי. ממקד את המבט ומאמץ את העינים לזהות מה זה. רק לא להגיע למצב של אש ידידותית. אנחנו בחיסרון גם ככה ואין לנו מספיק מטוסים. מושך זמן, עדיין לא, עדיין לא, הופה, קולט שזה טמפסט. מצויין. לדורה שלי יש עליו יתרון מסוים. אני עולה לטיפוס ומנסה לצבור יתרון גובה עליו, אבל מה זה ? הוא צלל ונכנס לי אל מתחת לקו האופק, ופשוט נעלם ! ממש כך – הוא הפך לבלתי נראה מבחינתי. לעזאזל. נשאר גבוה ומחפש מישהו נוסף, מזהה שוב צרורות של נותבים ומחליט להתקרב, לראות אם מישהו צריך עזרה. אני קולט טמפסט יושב על מישהו שלנו ויורה צרורות ארוכים. אין זמן אפילו לברר מי זה ולנסות לתאם איתו תמרונים. רשת הקשר גם ככה עמוסה בצעקות ללא סוף, והקשר בין בני המבנה שלנו כבר מזמן אבד. אני נכנס לו לשש ומתזמן את הירי. הוא לא הבחין בי בכלל. פותח בצרור קצרצר ומזהה פגיעות. הוא עקשן, לא מוותר, או שהוא כל-כך ממוקד בנסיון להפיל את הפוקה-וולף שבכוונת שלו, שהוא בכלל לא שם ל שאני יורה בו. נותן עוד צרור יותר ארוף וחותך מצערת כדי לא לחלוף אותו, ממשיך להחזיק אותו במרכז. המרחק בינינו מצטמצם במהירות ושניה לפני שאני כמעט נדבק אליו אני נותן עוד צרור מהיר לווידוי הריגה. זהו, המטוס שלו מתפרק. אין לי זמן לברר אפילו את מי הרגע הצלתי ממוות וודאי. זה לא חשוב. ברגע האמת, מישהו בטח יציל גם אותי ככה.
מזהה עוד מישהו ממרחק, מתקרב אלי ב Head-on. קשה מאוד לזהות מה זה. אני מתאפק בכל כוחי לא לפתוח באש כדי לא לפגוע במישהו משלנו. הוא חולף אותי, ובאלפית שנייה הזו אני מזהה שזה היה טמפסט. פאק, למה לא יריתי. אני מסתובב מיד ומנסה לתפוס אותו שוב. מתיישב על מישהו שנראה בצורה הנכונה, אבל לא מצליח לזהות בוודאות. מתקרב ומתקרב וכמעט פותח באש. פאק פאק פאק, זה מישהו משלנו. איזה עצבים. כלום לא הולך הבוקר הזה. שובר הצידה כדי שלא יחשוש שאני הולך להפיל אותו, ואז זה קורה. צרור ארוך חולף אותי מעל החופה. אני מזהה מצבע הנותבים שזה לא משלנו. דוחך את כל הסטיק קדימה ומנסה לגרום לו לחלוף עלי. חותך מצערת ושובר ימינה. מעלה שוב מצערת למקסימום ומנסה לגלגל מעליו. הוא טוב הבחור הזה. אני לא מצליח לנער אותו. "צריך עזרה" אני צועק בקשר, אבל מה זה יעזור? מי יכול בכלל לדעת מי אני ואיפה אני נמצא? מי בכלל מצליח להבחין בין אויבים לידידותיים?
צרור נוסף שפוגע לי בכנף מבהיר לי שאין ברירה. המטוס שלי לא יחזיק מעמד יותר. אני נאלץ לנטוש. שייסה....
שמוליק
טייסת 101 הוירטואלית
😎