הערות שלי, אחרי ששמעתי את התחקיר:
1) איזון, משחקיות וקושי - חייב להסכים עם אחת מההערות האחרונות של בן. כללי העימות וכל התרחיש בנויים כך שהוא מתחיל קשה מאוד לאדומים ונגמר קשה מאוד לכחולים. הליווי ההולך וגדל, פשוט מבטל את האפשרות להתקפה גדולה ומתואמת החל מ-30-40 ק"מ בדרך של המפציצים חזרה מהמטרה.
2) תקשורת - אני חושב שעבדה מצוין בצד האדום. אני לא רואה סיבה לפצל את מבנה המפציצים לתדרים לפי תתי מבנים, יש יותר מדי תשדורות בין המוביל למובילי השלישיות ולשאר הטייסים.
3) כשלים בצד האדום:
א. נוהל הגדלת כוח הליווי - המקום היחיד שבו ראיתי בעיה בצד האדום ברמת התכנון ושיתוף הפעולה, הייתה בתיאום בין המפציצים שנופלים ועוברים לליווי לבין שאר הכוח. להבא אנחנו צריכים לנסח איזה נוהל כדי שהכל יהיה ברור לכולם. יש לי תחושה שלפעמים המפציצים זיהו מטוסים וקראו למלווים, כשהם לא ידעו שמה שהם מזהים הם מלווים ידידותיים שמתאספים סביבם. צריך איזה דיווח בקשר כשמגיעים לאזור המפציצים, כדי לא להבהיל אותם סתם. עצבנות יתר מביאה להתקפי לב
💡
ב. מבנה - היה מצוין, אבל עדיין לא מושלם ולפעמים זה עלה לנו.
4) כשלים בצד הכחול, ממה שראיתי:
א. תקשורת ותיאום - הפספוס של כל ההזדמנויות להתקפה מתואמת, חוץ מהעליהום על אלון בסוף המשימה. בהחלט העניין של ה-110 הפריע לכם, אבל בכל מקרה, לפי דעתי הייתם צריכים להמתין ולארגן את ה-A-8 ביחד עם הדורות להתקפה מתואמת. כל העניין של לכידות הכוח ירד לאסלה ולפי דעתי זה מנע מאיתנו לא מעט אבידות, כי הליווי הצליח להתמודד עם רוב המטוסים הגרמניים שהגיעו.
5) תותחי 30 מ"מ - לפי דעתי השיקול להשאיר אותם בחוץ היה נכון. זה נשק של חליפה אחת. תותחי 30 מ"מ על ה-109 וה-190 היו הופכים את המצב לקשה ביותר בשביל האמריקאים, כי אפשר היה להפיל מפציץ בקלות גם בלי לחכות שיגרר מהמבנה בגלל נזק שנגרם לו (וזה לא כל כך מציאותי).
6) התחקור הפעם, למרות שהיה קצת מבולגן, היה יותר תמציתי ולעניין.
אלון, נדבר לגבי העלאה של פקודות המבצע של האמריקאים, יש לי גירסא מתוקנת (במה שביקשתי ממך להעלות היו כמה טעויות קטנות).
צוות ניהול ראשי -
פריפלייט
