#1
·
לפני 20 שנים
חמש דקות הפרידו בין פספוס והצלחה.חשתי בעצמותי כי המלחמה תיראה אחרת,אם לא
אדביק את הפיגור.חמש דקות,שמולן עמד הכל:השליחות הלאומית,הכבוד של הטייסת,שנות
האימונים הארוכות והיוקרה האישית כמפקד טייסת ומוביל בכיר.בסך הכל,זו היתה טעות
מנהלית,שבגללה המראנו לאינשאס באיחור של חמש דקות.ואם לא אשיג את הזמן האבוד......
מוטב לא לחשוב.עדיף לרוץ קדימה,לסחוט מהמטוס את מקסימום הביצועים ולהתעלם מהלחץ ומכל מה שקורה סביב.רק שלא יחזירו אותנו.רק שנגיע בזמן.חמש דקות ארורות,שיכולות להוריד
את הכל לטמיון.
בגל הראשון תוכננתי להוביל מבנה של ארבעה מיראז'ים לשדה התעופה אינשאס.שדה מצרי
יוקרתי במבואות קהיר,שהיו בו 42 מטוסי מיג 21,ששמרו על כוננות יירוט מיידית.
תפקידם היה להגן על קהיר,על הדלתא ועל השדות הסמוכים.היתה חשיבות עליונה לשתק את
אינשאס לפני פרוץ הקרבות.אם המיגים יספיקו להמריא ממנו,יחוסל גורם ההפתעה.
כל הבדיקות הושלמו.המבנה מוכן להמראה....
אנחנו באיחור של חמש דקות.מישהו טעה בחישובים.גלי בושה וחרדה מציפים את גופי.
אני ממריא המראת יירוט חפוזה ושועט קדימה במהירות שיא.יתר מטוסי המבנה מצטרפים אלי
לאורך הנתיב,עדיין לא מבינים את פשר השיגעון.
טסנו במהירות של 420 קשר במקום 360 כמתוכנן.כשחצינו את הבארדוויל כבר הרווחנו כשלוש
דקות.חצינו את תעלת סואץ צפונית לקנטרה,ומעל פאקוס,כדקה לפני המשיכה לתקיפה,הדבקנו
את הפיגור.הגענו בזמן 7.45 בדיוק.
משיכה והתהפכות על הגב ומגובה 6000 רגל ראינו את שדה אינשאס פרוש לפנינו.
ביעף הראשון שחררנו את הפצצות,והוצאנו אותו מכלל פעולה.אחר כך ירדנו לגובה נמוך
והתחלנו בצליפה.
התדרוך היה:"עד שלושה יעפי צליפה - לפי כמות הנ"מ ושיקול המפקד בשטח.
היה חשש שתיפתח אש נ"מ,ולכן הגבילו את מספר היעפים.היתה בי תחושה של הזדמנות היסטורית,חד פעמית.
מבט ימינה ושמאלה והרגשת רווחה:הרביעיה בשלמותה וכולם במקום.
מתרחקים מהשדה.מבט אחרון לאחור:עשן שחור מיתמר.הכל בוער.
הרגשת סיפוק מזדחלת לתוך הוורידים.
לפתע ראיתי מיג-21 במרחק של כאלף מטרים.התחלתי לתכנן איך להפיל את המיג לפני האחרים.
פניתי אליו והתחלנו להתכתש.נצמדתי למיג.
כיוונתי,יריתי בו,והוא נדלק מעל מרכז השדה והחל להסתחרר מטה.
המיג הבא טס לאט מאוד.סגרתי מנוע והוצאתי מעצורי אויר,אבל התחלקתי מאחוריו.
המהירות שלי היתה גבוהה מדי.התחלתי לעשות סביבו גילגול חבית,כדי להאריך את הדרך ולהגיע
לטווח הרצוי.תוך כדי גילגול חלפתי קרוב לתא שלו.היינו ממש ראש מול ראש.
הוא הסתכל לי בעיניים ולא עשה דבר.
החלקתי לאחור,התיישבתי כ-250 מטרים מאחוריו והתחלתי לירות בו בתותחים.זה לא השפיע עליו.
הוא המשיך לטוס ישר ולא עשה מאום כדי להיחלץ מהמצב שנקלע אליו.יריתי עוד צרור,והדבר
הזה ממשיך לטוס.כל צרור שיריתי פגע בו.ומכל צרור עפו ממנו חתיכות,אבל הוא בשלו,טס לאט וישר.נזל ממנו דלק,אבל הוא עדיין טס.אני זוכר שאמרתי למספר שניים:"זה כמו למרוט תרנגולת!"
התחלתי להיות קצר רוח.התקרבתי לטווח של 150 מטרים והחלטתי שאני תוקע בו צרור,ועד
שהוא לא מתפוצץ אני לא עוזב.יריתי בו צרור ופתאום ניתקה ממנו חתיכה ענקית.
את המיג השלישי אני תופס בטווח של 800 מטרים - לב לבה של מעטפת הטיסה של הטיל ורואה
את צללית המיג הכסופה,עכשיו!
כוונת על צינור הפליטה הרחוק,מקבל מיד את צרחת הקרב של הטיל,ועוד לפני שמזהה המצרי את הסכנה אני משגר."ויש" חד מקצה הכנף והטיל בדרך.עף,מתפתל(כל הטילים ככה,עניין של חוקי
ההיגוי)חמש שניות והטיל מגיע אל מטרתו דרך דריכה אחרונה את ראש הקרב בן עשרת
הקילוגרמים שלו ונעלם מתחת לכנף הימנית היורדת.
אחר כך בא הכל יחד אבל לא לגמרי - והשניה האחרונה של האיש האמיץ עדיין איתי:
הטיל עם נוצת העשן הדקיקה מתחבא מתחת לכנף,הניצוץ הגדול והכתום,שהיה קרוב לוודאי פגיעה ישירה,היקרעות הכנף הימנית משורשה,הגלגול המהיר והבלתי נשלט אל הכנף החסרה,
הסיבוב המקרטע של הגוף הגידם.ואחר כך,באופן בלתי נמנע,באה פגישת הפיצוץ בין המיג
השבור ובין האדמה,ומתוכה הפטריה הכתומה השחורה שצמחה,מכוערת,מהנוף.
לפי זווית השבירה של המיג האחרון הבנתי שלא אספיק להתארגן עליו.נתתי אישור לפתיחה
באש.מספר שניים פתח באש והפגזים שלו חלפו ליד זנב המיג.על-פי הנותבים ראיתי שאין לו
סיכוי לפגוע.
השלמתי את הירידה עליו ואז הוא סיים את הפניה.עתה הייתי מאחוריו.
הייתי קרוב אליו מאוד,כ- 130 מטרים.נצמדתי אליו ככל שניתן,כאשר ראיתי שיש לי דונם של מיג
על הכוונת - מיג גדול שאי אפשר לפספס אותו - כיוונתי,יריתי צרור ארוך ופגעתי בו בשורש הכנף.
הכנף הפכה למסננת,נפתחה ונקרעה מהגוף.המיג התגלגל ימינה נכנס לאדמה והתפוצץ.
חזרנו הביתה לאחר תקיפה מרוחקת,הסתבכות בקרב-אויר והפלת ארבעה מיגים.
כל אותם אלפי המפקדים והחיילים המצרים,שידעו שהם מוגנים על-ידי תותחי הנ"מ ובעיקר
על-ידי רביעיה של טייסי הבסיס,ולאחר מכן חזו בתקיפה ובקרב-האויר - הם כבר לא יילחמו יותר.
הסוף!!!!!!!
..............עד הגיחה הבאה. 😉 [/b]
אדביק את הפיגור.חמש דקות,שמולן עמד הכל:השליחות הלאומית,הכבוד של הטייסת,שנות
האימונים הארוכות והיוקרה האישית כמפקד טייסת ומוביל בכיר.בסך הכל,זו היתה טעות
מנהלית,שבגללה המראנו לאינשאס באיחור של חמש דקות.ואם לא אשיג את הזמן האבוד......
מוטב לא לחשוב.עדיף לרוץ קדימה,לסחוט מהמטוס את מקסימום הביצועים ולהתעלם מהלחץ ומכל מה שקורה סביב.רק שלא יחזירו אותנו.רק שנגיע בזמן.חמש דקות ארורות,שיכולות להוריד
את הכל לטמיון.
בגל הראשון תוכננתי להוביל מבנה של ארבעה מיראז'ים לשדה התעופה אינשאס.שדה מצרי
יוקרתי במבואות קהיר,שהיו בו 42 מטוסי מיג 21,ששמרו על כוננות יירוט מיידית.
תפקידם היה להגן על קהיר,על הדלתא ועל השדות הסמוכים.היתה חשיבות עליונה לשתק את
אינשאס לפני פרוץ הקרבות.אם המיגים יספיקו להמריא ממנו,יחוסל גורם ההפתעה.
כל הבדיקות הושלמו.המבנה מוכן להמראה....
אנחנו באיחור של חמש דקות.מישהו טעה בחישובים.גלי בושה וחרדה מציפים את גופי.
אני ממריא המראת יירוט חפוזה ושועט קדימה במהירות שיא.יתר מטוסי המבנה מצטרפים אלי
לאורך הנתיב,עדיין לא מבינים את פשר השיגעון.
טסנו במהירות של 420 קשר במקום 360 כמתוכנן.כשחצינו את הבארדוויל כבר הרווחנו כשלוש
דקות.חצינו את תעלת סואץ צפונית לקנטרה,ומעל פאקוס,כדקה לפני המשיכה לתקיפה,הדבקנו
את הפיגור.הגענו בזמן 7.45 בדיוק.
משיכה והתהפכות על הגב ומגובה 6000 רגל ראינו את שדה אינשאס פרוש לפנינו.
ביעף הראשון שחררנו את הפצצות,והוצאנו אותו מכלל פעולה.אחר כך ירדנו לגובה נמוך
והתחלנו בצליפה.
התדרוך היה:"עד שלושה יעפי צליפה - לפי כמות הנ"מ ושיקול המפקד בשטח.
היה חשש שתיפתח אש נ"מ,ולכן הגבילו את מספר היעפים.היתה בי תחושה של הזדמנות היסטורית,חד פעמית.
מבט ימינה ושמאלה והרגשת רווחה:הרביעיה בשלמותה וכולם במקום.
מתרחקים מהשדה.מבט אחרון לאחור:עשן שחור מיתמר.הכל בוער.
הרגשת סיפוק מזדחלת לתוך הוורידים.
לפתע ראיתי מיג-21 במרחק של כאלף מטרים.התחלתי לתכנן איך להפיל את המיג לפני האחרים.
פניתי אליו והתחלנו להתכתש.נצמדתי למיג.
כיוונתי,יריתי בו,והוא נדלק מעל מרכז השדה והחל להסתחרר מטה.
המיג הבא טס לאט מאוד.סגרתי מנוע והוצאתי מעצורי אויר,אבל התחלקתי מאחוריו.
המהירות שלי היתה גבוהה מדי.התחלתי לעשות סביבו גילגול חבית,כדי להאריך את הדרך ולהגיע
לטווח הרצוי.תוך כדי גילגול חלפתי קרוב לתא שלו.היינו ממש ראש מול ראש.
הוא הסתכל לי בעיניים ולא עשה דבר.
החלקתי לאחור,התיישבתי כ-250 מטרים מאחוריו והתחלתי לירות בו בתותחים.זה לא השפיע עליו.
הוא המשיך לטוס ישר ולא עשה מאום כדי להיחלץ מהמצב שנקלע אליו.יריתי עוד צרור,והדבר
הזה ממשיך לטוס.כל צרור שיריתי פגע בו.ומכל צרור עפו ממנו חתיכות,אבל הוא בשלו,טס לאט וישר.נזל ממנו דלק,אבל הוא עדיין טס.אני זוכר שאמרתי למספר שניים:"זה כמו למרוט תרנגולת!"
התחלתי להיות קצר רוח.התקרבתי לטווח של 150 מטרים והחלטתי שאני תוקע בו צרור,ועד
שהוא לא מתפוצץ אני לא עוזב.יריתי בו צרור ופתאום ניתקה ממנו חתיכה ענקית.
את המיג השלישי אני תופס בטווח של 800 מטרים - לב לבה של מעטפת הטיסה של הטיל ורואה
את צללית המיג הכסופה,עכשיו!
כוונת על צינור הפליטה הרחוק,מקבל מיד את צרחת הקרב של הטיל,ועוד לפני שמזהה המצרי את הסכנה אני משגר."ויש" חד מקצה הכנף והטיל בדרך.עף,מתפתל(כל הטילים ככה,עניין של חוקי
ההיגוי)חמש שניות והטיל מגיע אל מטרתו דרך דריכה אחרונה את ראש הקרב בן עשרת
הקילוגרמים שלו ונעלם מתחת לכנף הימנית היורדת.
אחר כך בא הכל יחד אבל לא לגמרי - והשניה האחרונה של האיש האמיץ עדיין איתי:
הטיל עם נוצת העשן הדקיקה מתחבא מתחת לכנף,הניצוץ הגדול והכתום,שהיה קרוב לוודאי פגיעה ישירה,היקרעות הכנף הימנית משורשה,הגלגול המהיר והבלתי נשלט אל הכנף החסרה,
הסיבוב המקרטע של הגוף הגידם.ואחר כך,באופן בלתי נמנע,באה פגישת הפיצוץ בין המיג
השבור ובין האדמה,ומתוכה הפטריה הכתומה השחורה שצמחה,מכוערת,מהנוף.
לפי זווית השבירה של המיג האחרון הבנתי שלא אספיק להתארגן עליו.נתתי אישור לפתיחה
באש.מספר שניים פתח באש והפגזים שלו חלפו ליד זנב המיג.על-פי הנותבים ראיתי שאין לו
סיכוי לפגוע.
השלמתי את הירידה עליו ואז הוא סיים את הפניה.עתה הייתי מאחוריו.
הייתי קרוב אליו מאוד,כ- 130 מטרים.נצמדתי אליו ככל שניתן,כאשר ראיתי שיש לי דונם של מיג
על הכוונת - מיג גדול שאי אפשר לפספס אותו - כיוונתי,יריתי צרור ארוך ופגעתי בו בשורש הכנף.
הכנף הפכה למסננת,נפתחה ונקרעה מהגוף.המיג התגלגל ימינה נכנס לאדמה והתפוצץ.
חזרנו הביתה לאחר תקיפה מרוחקת,הסתבכות בקרב-אויר והפלת ארבעה מיגים.
כל אותם אלפי המפקדים והחיילים המצרים,שידעו שהם מוגנים על-ידי תותחי הנ"מ ובעיקר
על-ידי רביעיה של טייסי הבסיס,ולאחר מכן חזו בתקיפה ובקרב-האויר - הם כבר לא יילחמו יותר.
הסוף!!!!!!!
..............עד הגיחה הבאה. 😉 [/b]
רוברט בירנבאום
צוות ניהול ראשי- פריפלייט
RvE=Getsno=
DOn't quIT
צוות ניהול ראשי- פריפלייט
RvE=Getsno=
DOn't quIT
נערך לאחרונה: לפני 20 שנים
